חוקרים: תמר זילברג^1,2, מרים דישון-ברקוביץ³, עמיחי ברזנר^2,4, אפרת שדמי ⁴, עמיחי ברזנר², שרון ברק^2,5,6

רקע: בכל שנה מתאשפזים בישראל לצורך שיקום כ-300 ילדים. המעבר לקהילה לאחר אשפוז ממושך מהווה לרוב משבר לילד ולמשפחתו.

מטרות: תיאור השימוש בשירותי בריאות לאורך זמן בילדים המשתחררים מאשפוז שיקומי ובדיקת הקשר בין מאפיינים אישיים, משפחתיים ומערכתיים-סביבתיים לבין צריכת שרותי בריאות קהילתיים.

שיטה: מחקר פרוספקטיבי. משפחות המשתחררות מאשפוז (>חודש) במחלקת שיקום ילדים מילאו שאלונים ותדירות צריכת שרותי בריאות נאספה בסקר טלפוני לאחר 12,6,3 חודשים מהשחרור.

ממצאים עיקריים: נתונים נאספו מ-61 משפחות לאחר 6,3 חודשים ומ-46 משפחות לאחר 12 חודשים. צריכת שירותי בריאות בקהילה הייתה עקבית, ללא תלות בסוג הפגיעה או בגורמים דמוגרפיים. גיל וחומרת הפגיעה התפקודית נמצאו כמנבאים צריכת שירותים בפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ותקשורת, ורמת המצוקה המשפחתית כמנבאת צריכת טיפולים רגשיים. ההתאמה להמלצות בשחרור היתה גבוהה (70% ומעלה). צריכת יתר זוהתה יותר בקרב בנים וילדים בעלי מוגבלות בניידות, בעוד שצריכת חסר הייתה נפוצה יותר בקרב ילדים בוגרים יותר. בין הגורמים לצריכת חסר הופיעו חסמים בירוקרטיים ומערכתיים.

מסקנות: המעבר לקהילה מאשפוז ממושך מתאפיין בצריכת שירותי בריאות עקבית לאורך זמן. תוצאות מחקר זה מראות כי בשלב השחרור מאשפוז ישנה יכולת לזהות משפחות אשר ידרשו טיפול מוגבר באמצעות שילוב של מדדים פיזיקליים ופסיכו-סוציאליים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: קיים צורך בשיפור התיאום בין ביה"ח לקהילה. אוכלוסיית הילדים המשתחררים מאשפוז ממושך היא אוכלוסייה רגישה במיוחד, ויש מקום לשקול מתן שירותי בריאות באופן דיפרנציאלי למשפחות אלה.

תאריך סיום המחקר: 01/2021