חוקרים: לימור אהרנסון-דניאל¹, פאולה פדר-בוביס¹, אסי סיקורל^1,2

רקע: מחקרים מעידים על מגמת עלייה בשימוש בשירותי בריאות מקוונים ועל תרומתם לבריאות הציבור, אך גם על פערים וחסמים הנובעים ממאפיינים אישיים וסביבתיים של מקבלי השירות. אחת מקבוצות האוכלוסייה הפגיעות ביותר בהקשר זה הינה אוכלוסיית הבדואים בנגב.

מטרות: לבחון את התאמת שירותי הרפואה מרחוק לאוכלוסייה הבדואית בנגב, למפות את רמות אוריינות הבריאות, הידע ומאפייני השימוש הנוכחיים ברפואה מקוונת וטלה- רפואה, לזהות ולאפיין קבוצות-משנה עם פערי נגישות בהקשר זה ולהציע פתרונות ייעודיים לשיפור הנגישות והתאמת הרפואה המקוונת וטלה-רפואה לאוכלוסייה הנחקרת.

שיטה: מחקר משולב שיטות הכולל: ראיונות עם אנשי מפתח מקרב הקהילות הבדואיות בנגב ומקרב אנשי מערכות מידע מקופות החולים (12=n), סקר אוכלוסייה(587=n), וסימולציה (n=71).
.

ממצאים עיקריים: נמצאו חסמים משמעותיים לנגישות לשירותי בריאות דיגיטליים: תשתיות מוגבלות, פערים באוריינות דיגיטלית, חוסר אמון בשירותים המקוונים, ותלות בגורמים מתווכים.
הבדלים מובהקים באוריינות בריאות דיגיטלית נמצאו בהתאם לרמת השכלה, הכנסה, וגישה לטכנולוגיה. בסימולציה נמצאה ירידה ברמת הריכוז, המוטיבציה והביטחון ככל שהמשימות התארכו והפכו למורכבות יותר .

מסקנות: למרות זמינות השירותים, נמצאו חסמים המגבילים את השימוש בהם בקרב אוכלוסיית המחקר. אוכלוסיות מבוגרות, תושבי כפרים בלתי-מוכרים ובעלי הכנסה נמוכה נמצאים בסיכון גבוה יותר להדרה דיגיטלית.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש לפעול לחיזוק האמון במערכות דיגיטליות דרך הסברה ושילוב גורמים קהילתיים בתהליכי היישום. התאמות תרבותיות, טכנולוגיות חיוניות להבטחת שיפור בנגישות ובשימוש בשירותים דיגיטליים באוכלוסייה הבדואית.

תאריך סיום המחקר: 03/2025