חוקרים: אירית אלרועי¹

רקע: חלק מהערכת רפורמה הוא בחינת המידה בה הושגו מטרותיה. יישום הרפורמה בבריאות הנפש לא לווה במסמך מטרות רשמי.לפיכך יש מקום לבחון כיצד שחקנים שונים תופשים את מטרות הרפורמה וכיצד הם פועלים על מנת לממשן. בנוסף, יש לעקוב אחר הפעולות שנעשו ואלו המתוכננות ולהציף קשיים בתהליך.

מטרות: 1. ללמוד כיצד נתפסות המטרות, ההישגים והקשיים ביישום הרפורמה;
2. מה עשו הקופות ליישום הרפורמה;
3. מהן התוכניות להמשך יישומה;
4. מה נדרש ליישום מיטבי.

שיטה: 38 ראיונות בעלי תפקידים במשרד הבריאות והאוצר, קופות-החולים, מרפאות בריאות-הנפש ועמותות; סקירה של מסמכי מדיניות הנוגעים לרפורמה.

ממצאים עיקריים: הרפורמה קידמה את נרמול בריאות הנפש בקופות, הביאה לגידול במספר המטופלים ולירידה בסטיגמה.
ישנו קושי ביצירת זמינות מספקת בשל מחסור בתקנים ומחסור באנשי מקצועות מסוימים.
קיים טשטוש בגבולות שבין בריאות הנפש לתחומים משיקים ואי-הסכמה בתוך המערכת בשאלה אילו בעיות מזכות בטיפול.
היעדר סל שירותים ברור יוצר חילוקי דעות בנוגע לתכולת הסל.

מסקנות: להמשך יישום מיטבי יש להרחיב מערך השירותים, להגדיל כמות תקני כוח אדם, לפתח מדדי איכות ותוצאה, לפתח שירותים מתמחים וחלופות אישפוז.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש לפעול להגדלת מאגר אנשי המקצוע בתחומים בהם קיים מחסור; להבהיר גבולות האחריות בין בריאות-הנפש לגורמים אחרים; לפתח הנחיות וסטנדרטים בתחומים כגון זמינות ונגישות, רצף טיפולי ואינטגרציה עם הרפואה הראשונית ולגבות את יישומם בתקציב הולם; להפחית אי-הוודאות התקציבית במערכת.

תאריך סיום המחקר: 12/2018