חוקרים: אלן אפטר¹, איבון מנסבך¹, אילנה פרבשטיין², סמי חמדאן¹

רקע: נמצא כי קיים פער טיפולי גדול מאוד בקרב מתבגרים ערבים אזרחי ישראל בעלי הפרעות נפשיות. מעט אמהות של צעירים אלה מדווחות על פניה לשירותים.
מחקר זה בודק את המכשולים אשר מנציחים פער טיפולי זה.

מטרות: לבדוק מצב בריאות נפשית ושימוש בשירותים בקרב מתבגרים ואמהותיהם לפי משתנים מבניים (קיום מרפאה לבריאות הנפש לילד ולמתבגר) ותרבותיים (עדה והבדלים בין דוריים). שיטה: שתי ערים בגליל בהן יש מרפאה לבריאות נפש ו-3 בהן אין נבחרו למחקר. כל תלמידי כיתות ט' השתתפו בשלב הסינון בבית הספר (N=1639: אחוז היענות=69.3%). בשלב השני, שכלל אחוז גבוה של צעירים בסיכון לפי תוצאות שלב הסינון, השתתפו 704 מתבגרים ואימהותיהם (אחוז ההיענות=92.1%).

ממצאים עיקריים: נמצאו יותר הפרעות נפשיות בקרב מתבגרים מוסלמים מאשר דרוזים. ההפרעות השכיחות היו פוביה ספציפית, היפראקטיביות ודיכאון. 27% מהמתבגרים בקבוצת הסיכון הגבוה חיפשו עזרה אצל גורם בבית הספר, בעיקר אצל היועץ והמחנך. גם האימהות של מתבגרים בסיכון גבוה התיעצו בעיקר עם גורם בבית הספר. לא נמצא קשר ברור בין קיום מרפאה בישוב לבין חיפוש עזרה.

מסקנות: יותר מרבע מהמתבגרים בסיכון גבוה וכשליש מאימהותיהם התיעצו עם גורם כלשהו בבית הספר.
פחות אימהות התייעצו עם אנשי מקצוע, ייתכן עקב מחסור של גורמים אלה בקהילה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש צורך לשפר את כמות ואיכות המיומנויות של צוותי בית ספר בנושא בריאות הנפש ולהגביר את הזמינות והנגישות לטיפול נפשי בגליל.

תאריך סיום המחקר: 07/2016