חוקרים: מוריה אלן^1,2,3, ג'ון לביס³, עינב הורוביץ¹, שרונה וקנין¹

רקע: קובעי מדיניות אינם משתמשים תמיד בעדויות ממחקרים בקבלת החלטות, ייתכן כיוון שהמידע לא מועבר ביעילות או במועד ושלעיתים אין להם כלים או יכולת למצוא ולהשתמש בעדויות.

מטרות: לבחון את התפיסות והניסיון של קובעי מדיניות בריאות בישראל לגבי תפקיד מחקרי מדיניות והשימוש בעדויות בקבלת החלטות.

שיטה: שלב 1: ראיונות חצי-מובנים עם קובעי מדיניות לגבי פעילויות העברת-מידע בין חוקרים וקובעי מדיניות והתפיסות לגבי הנושא. התוצאות נותחו בשיטות כמותיות תיאוריות ואיכותניות.
שלב 2: בחינת מקרי בוחן לשימוש בעדויות מחקריות, באמצעות השוואה בין המדיניות לעדויות הטובות ביותר מאותה עת.

ממצאים עיקריים: שלב 1: המרואיינים חשו שמחקרים מחדדים סוגיות במדיניות, אך השימוש מוגבל. גורמים מסייעים: קשרים בין חוקרים וקובעי-מדיניות. חסמים: מחקר לא רלוונטי, לא בזמן מתאים ומיעוט מימון. הצעות לשיפור התמקדו בשיפור הפצת הממצאים והרלוונטיות והתזמון של התוצאות.
שלב 2: תוכנית מניעת האובדנות היתה מבוססת ונתמכה במידה רבה ע"י ספרות. הספרות הראתה תמיכה מועטה במימון טיפולי שיניים אך המדיניות דומה למדינות אחרות, עם התאמות לישראל. מדיניות השפעת התבססה חלק על עדויות וחלק על נוהג מקובל. השימוש בסקירות היה מועט.

מסקנות: קובעי מדיניות מעוניינים בתuבנית נוחה יותר לעדויות ופתוחים לשימוש בהם בקבלת החלטות. המקרים הראו שהשימוש בעדויות ברמה גבוהה מוגבל. עם זאת, מרבית ההחלטות תאמו את הספרות והעולם.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: זיהוי חסמים לשימוש במחקרים יכול לסייע בפיתוח התערבויות להתמודד איתם ולשפר את קבלת ההחלטות.

תאריך סיום המחקר: 02/2017