חוקרים: נדב דוידוביץ'¹, קרן דופלט¹, יעקב בכנר¹, יעקב אורקין¹

רקע: ע"פ מחקרים והמלצות של ארגוני בריאות בעולם אחד הנדבכים החשובים בהתמודדות עם פערים בבריאות מתבסס על החינוך הרפואי.

מטרות: השוואה בין בתיה"ס לרפואה בישראל במכוונות החינוך הרפואי לרפואה חברתית וקהילתית בתוכניות הלימודים, ברמת האוריינטציה החברתית והקהילתית של הרופאים ורמת היכולות הנתפסות בהתמודדות עם ההיבטים הפסיכולוגיים של הטיפול בחולה בין בוגרי בתיה"ס השונים.

שיטה: שילוב מתודולוגיות כמותניות ואיכותניות: סקר טלפוני בקרב 1,000 רופאים; ניתוח תוכן של תוכניות הלימודים בבתיה"ס לרפואה בארץ; ראיונות עומק עם דיקאנים, רופאים וסטודנטים.

ממצאים עיקריים: בחלק הכמותני נמצאה שונות בין בתי הספר לרפואה בשיעור עבודת הבוגרים בפריפריה חברתית וגיאוגרפית, בפעילות הבוגרים למען אוכלוסיות מוחלשות ובתפיסה של הבוגרים את תפקיד הרופא בצמצום פערים והאם החינוך הרפואי משפיע על תפיסה זו. החלק האיכותני הצביע על ההבדלים בין המיתוג והחזון של בית הספר, בדגש המושם על מקום צמצום הפערים בחינוך הרפואי, מקומו של הטיוטור בתהליך החברות של הסטודנט, ועד כמה הסטודנטים מעורבים בשאלות של התמודדות עם פערים בבריאות.

מסקנות: לבית הספר לרפואה ולחינוך הרפואי יש השפעה על תהליך הסוציאליזציה של הסטודנטים, באופן אשר משפיע עליהם גם בהמשך דרכם המקצועית הן מבחינת עמדותיהם והן מבחינת הפרקטיקות המשקפות את מכוונותם החברתית.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: ישנו צורך לשלב בחינוך הרפואי את נושא מקומו של הרופא ומערכת הבריאות בצמצום פערים באופן מובנה לאורך כל שנות הלימודים בבית הספר לרפואה.

תאריך סיום המחקר: 10/2015