חוקרים: יערה זיסמן אילני¹

רקע: קבלת החלטות משותפת (SDM) הוא מודל המבנה תקשורת בין-אישית בין מטפל למטופל סביב הצורך לקבל החלטה רפואית.

מטרות: פיתוח ההתערבות SDM יישומית, הטמעתה בשני בתי-חולים פסיכיאטריים ומדידת יעילותה על מדדי תוצאה לטווח הקצר והארוך.

שיטה: במחקר השתתפו 101 מטופלים פסיכיאטריים באשפוז פעיל המועמדים לשחרור. משתתפי המחקר נחלקו לקבוצת מחקר (N=51), בה נעשה שימוש בהתערבות ולקבוצת ביקורת (N=51), בה נעשה מעקב אחר העבודה שבשגרה. משתתפי המחקר הוערכו שלוש פעמים.

ממצאים עיקריים: משתתפי קבוצת ההתערבות היו מעורבים יותר בבחירת תוכנית שיקום עת שחרורם, דיווחו על מסוגלות עצמית רבה יותר ושביעות רצון מתהליך קבלת ההחלטה בהשוואה לקבוצת הביקורת. משתתפי קבוצת ההתערבות דיווחו על ידע רב יותר, תקווה רבה ומידת החלמה רבה יותר עם סיום ההתערבות ובמעקב 6-12 חודשים בקהילה. הם גם דיווחו על מידת שימוש רבה יותר בשירותי השיקום שנבחרו והענות רבה יותר לתוכנית השיקומית בהשוואה לבוצת הביקורת.

מסקנות: ההתערבות שפותחה יעילה ומשפיעה באופן מידי ורחוק טווח על מידת מעורבותם של מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים בבחירת תכניתם השיקומית ערב שחרורם. תוצאות המחקר הוכיחו לראשונה קשר משמעותי בין הליך SDM לבין השפעה על תחושת החלמה, תקווה והתמדה בתוכנית הטיפולית.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יישום ההתערבות שפותחה בכל בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל. הטמעת הכלי בקהילה. התאמת הכלי ויישומו בתחומים ובתהליכים שונים במערכת הבריאות בישראל.

תאריך סיום המחקר: 02/2016