חוקרים: אמיר קריבוי¹, משה חושן², מרק וייזר³

רקע: לחולים בסכיזופרניה שיעורי תחלואה גופנית נלווית גבוהים מהאוכלוסייה הכללית ותוחלת חיים הקצרה ב-20-15 שנים. על אף שהגורמים לתמותה המוגברת הינם מחלות ברות מניעה, לא ברור האם אכן ההשקעה בטיפול בישראל נעשית במקום הנכון.

מטרות: להעריך את שיעורי התמותה, התחלואה הגופנית ושימוש בשירותי הרפואה בקרב אוכלוסיית "כללית" ובחינת עלות הטיפול בחולי סכיזופרניה.

שיטה: מחקר רטרוספקטיבי על רשומות שירותי בריאות כללית, מעקב במשך 3 שנים אחרי אוכלוסיית החולים המאובחנים בסכיזופרניה (N=29,483) ואוכלוסיית הבקרה שאינה מאובחנת בסכיזופרניה (N=2,338,968).
השוואת שיעורי התמותה וסיבות התמותה, שיעורי תחלואה גופנית נלווית ושיעורי שימוש בשירותי רפואה תרגום המשתנים לעלות הטיפול בחולי סכיזופרניה ובחינת השקעת המשאבים לטיפול.

ממצאים עיקריים: יחס הסיכון לתמותה בקרב חולי סכיזופרניה הוא 3.5 יחסית לאוכלוסיית בקרה. תוחלת החיים של גברים קצרה ב-13.8 שנים ושל נשים ב-11.4 שנים בממוצע. שיעורי תחלואה גופנית נלווית גבוהים יותר בקרב חולי סכיזופרניה וצריכת שירותי בריאות ראשונית נמוכה יותר. התחלואה הגופנית העודפת מעלה את עלות הבריאות עד פי 6 ומתבטאת בשיעור גדול יותר של עלות רפואה שלישונית.

מסקנות: גם בישראל התמונה עגומה. לחולי סכיזופרניה יש יותר תחלואה גופנית נלווית, הם משתמשים פחות בשירותי רפואה ראשונית, הוצאת הבריאות על הרפואה השלישונית שלהם גבוהה יותר והם מתים בגיל צעיר יותר.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: בניית תוכנית איתור והתערבות מוקדמת תוך הסטת משאבים לטיפול ראשוני אינטגרטיבי עשויה להפחית את שיעורי התחלואה הגופנית, וכתוצאה מכך גם את התמותה בקרב חולי סכיזופרניה.

תאריך סיום המחקר: 04/2017