עזיבת חדרי מיון ללא טיפול – מאפיינים וגורמים
חוקרים: ערן זיידיס1, בנידור רביב2
- המכללה האקדמית גליל מערבי
- המרכז הרפואי לגליל
רקע: עזיבת מטופלים ממחלקות לרפואה דחופה (מלר"ד) היא תופעה עולמית. מטופלים עוזבים ללא טיפול כאשר ההמתנה לטיפול ממושכת, מסיבות של תשלום וביטוח, וכתוצאה ממאפייני חוויית הטיפול ומאפייני המטופל.
מטרות: מחקר זה התבצע במרכז הרפואי לגליל בנהריה וביקש לבדוק את מאפייני המטופלים העוזבים ללא טיפול ואת הנסיבות והגורמים המובילים לעזיבתם.
שיטה: מחקר זה התבסס על ראיונות טלפונים אשר התבצעו למול שני מדגמים: מדגם של 348 מטופלים שעזב את המלר"ד בטרם עת, ומדגם של 400 מטופלים שלא עזבו –השתחררו או אושפזו. סה"כ רואיינו 738 מטופלים. לנתונים עליהם דיווחו המטופלים עצמם נוספו נתונים מרישומי המחלקה ומתיקי המטופלים.
ממצאים עיקריים: כמו מחקרים קודמים, מחקר זה מצא כי תופעת עזיבת המלר"ד נפוצה יותר כאשר המחלקה עמוסה, בחודשי החורף, בשבתות ובחגים. המיקוד של מחקר זה היה בהבדלים האישיים הקשורים במטופל ובחוויה הסובייקטיבית. נמצא כי שני המשתנים החשובים ביותר להסבר תופעת העזיבה הם טיב התקשורת של המטופל עם הצוות המטפל וחווית שביעות רצונו מהיחס של הצוות המטפל. גם מאפייני אישיותו של המטופל, כמו גם מידת בריאותו ומאפייניו הסוציו-דמוגרפיים נמצאו כמשתנים הקשורים בהחלטתו לעזוב בטרם עת.
מסקנות: בהיעדר יכולת לצמצם את זמני ההמתנה במחלקות, צריך הטיפול בתופעת עזיבת חדרי המיון להתמקד בהכשרת הצוותים לתקשורת יעילה יותר, ולזיהוי מוקדם של מטופלים בסיכון לעזוב.
המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש לגבש תכנית הכשרת סגלים רפואיים במטרה לצמצם עזיבה בטרם עת, ולהפחית את סיכונה.
מס’ מחקר: ר/2016/132
תאריך סיום המחקר: 11/2019