חוקרים: שרון טוקר¹, שגית ארבל-אלון², דרור דולפין³, איילת גרינבאום⁴, ורד מדמון קיויתי⁴, שמואל מלמד¹

רקע: מחקרי שחיקה בארץ ובעולם מציגים תמונה חלקית של התופעה היות והם מתמקדים בדרך כלל בסקטור הרפואה והסיעוד (50% מהעובדים) ובארגונים ספציפיים. סקר שחיקה לאומי שנערך ב 2018, עליו השיבו כ-30% מעובדי מערכת הבריאות בישראל (42,534 עובדים), סיפק פלטפורמה המאפשרת לתת מענה לפערים הללו.

מטרות: ניתוח נתוני הסקר תוך שימוש ניתוח רב רמתי; הרחבת בסיס הנתונים והכללת משתני תוצאה נוספים; איתור איפיונים העשויים לעזור בגיבוש המלצות להתערבות מערכתית.

שיטה: ניתוח רב רמתי הצלבה עם משתני תוצאה נוספים.

ממצאים עיקריים: שיעורי השחיקה, הרצון לעזוב והסיכון לתאונות היו הגבוהים יותר בקרב הרופאים המתמחים, רוקחים, אנשי סיעוד, וטכנאי רנטגן. כמו כן נמצאו רמות גבוהות יותר של משתנים אלה בקרב עובדי בתי חולים גריאטרים בהשוואה לעובדי בתי חולים כלליים או פסיכיאטרים. עומס עבודה וחוסר יכולת לאזן בין צרכי לבית לעבודה היו הנבאים החזקים ביותר של שחיקה, בעוד שתחושת גיוון ועניין היוותה משאב מגן. לא נמצא קשר חזק או עקבי בין מדדי השחיקה למדדי איכות בבתי החולים הכלליים.

מסקנות: ממצאי המחקר מצביעים על מקצועות בסיכון לשחיקה, לתאונות בשל עייפות ולעזיבה וכן על מוסדות בהם העובדים נמצאים בסיכון יתר (בתי חולים גריאטרים).

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: בהינתן משאבים מוגבלים, יש חשיבות לתעדוף הטיפול באוכלוסיות עובדים שחוקות ובארגונים בעלי רמת שחיקה גבוהה. הטיפול בשחיקה צריך להיעשות תוך בחינת כלל הסקטורים והארגונים.

תאריך סיום המחקר: 11/2021