חוקרים: מורן בודס¹, ברוך ולן¹, אדיר שאולוב², ארנונה זיו¹

רקע: תהליכי סוף חיים (תס"ח) הופכים מורכבים ומאתגרים בשל שינויים בתפיסות חברתיות נורמאטיבית ואתיות.

מטרות: ליצור בסיס נתונים כמותני בנוגע לתס"ח ולזהות הבדלים בין קבוצות אוכלוסייה שונות.

שיטה: המחקר כלל שיטות איכותניות וכמותיות לרבות סקר ארצי מייצג של 605 בני 50 ומעלה לבירור עמדות בנוגע לתהליכי סוף חיים.

ממצאים עיקריים: הודגמה החשיבות של בני המשפחה כסוכנים המעורבים בקבלת החלטות. מכלל המשתתפים, 27% ו - 30% הסכימו שיש לחבר חולה נוטה למות להנשמה והזנה מלאכותיים (בהתאמה). בפועל, דווחו 37% ו - 30% מהמלווים של חולים שנפטרו (n=297) על הנשמה והזנה של יקיריהם (בהתאמה). בדומה, 66% מסכימים שיש לטפל בחולה נוטה למות בטיפול משכך כאב, גם אם יקצר את חייו ובפועל 58% דיווחו שטיפול כזה ניתן. מהנתונים עולה כי קיים קיטוב בעמדות בחברה הישראלית בנוגע לתס"ח המושפעות מזיקה לדת ועמדה פוליטית.

מסקנות: ממצאי המחקר מדגימים את חשיבותם של בני המשפחה והמלווים של החולה הנוטה למות בסוף חייו, זאת למרות שמעמדם אינו מוסדר בחוק. בנוסף, יש הסכמה ציבורית ושימוש רחב בתרופות לשיכוך כאב שעלולות לקצר חיים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: על המדינה לפעול להגדרה ברורה של תפקיד המלווים, זכויותיהם וחובותיהם; על המדינה לייצר תשתית הסברתית המעניקה מידע, כלים ומיומנויות להתמודדות עם תס"ח; יש מקום לדיון מעמיק יותר במושג סדציה טרמינלית.

תאריך סיום המחקר: 02/2023