המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות (ע”ר)

The Israel National Institute For Health Policy Research

נגישות השירות ברפואת עיניים: חקר חסמים והמלצה על כיווני התערבות לקיצור זמני המתנה

חוקרים: רחלי ווילף-מירון1
  1. מכון גרטנר
רקע: זמני המתנה ארוכים במערכת הבריאות עשויים לפגוע בבריאות ובשביעות רצון המטופלים, ולהגדיל פנייה לרפואה הפרטית. על רקע פערים גיאוגרפיים ניכרים בזמני המתנה, תוכנן מחקר לבחינת תהליך קביעת התור וזמני ההמתנה למגוון שירותי רפואת עיניים, על הרצף קהילה–בי"ח.
מטרות:  אפיון פערים וחסמים בתהליכי קביעת תור לרופאי עיניים בקהילה, לאבחון וטיפול בניוון מקולרי תלוי גיל (נמ"ג), ולניתוח קטרקט;
 המלצה על כיווני התערבות לקיצור זמני המתנה ברפואת עיניים בראייה לאומית.
שיטה: שילוב שיטות כמותיות ואיכותניות: ניתוח ראיונות עומק עם רופאים ומנהלים העובדים בשתי קופות חולים בקהילה ובעשרה בתי חולים, נתוני סקר מטופלים שנערך בשנים 2019-2020 ונתונים אדמיניסטרטיביים שנאספו מכלל מרפאות רופאי העיניים בקהילה.
ממצאים עיקריים: שורטט תהליך קביעת התור בקהילה, בממשק קהילה-בי"ח ובבי"ח, תוך מיקוד בנמ"ג ובניתוח הוצאת קטרקט. אותרו מאפייני מטופלים שהמתינו זמן ארוך יותר לשירות ואופיינו סיבות ל"נשירה" של מטופלים מהתהליך:
זמני המתנה לרופא עיניים בקהילה
• דיווח על צורך בייעוץ רופא עיניים היה נמוך באופן ניכר במחוז הדרום ובאוכלוסייה הערבית.
• זמן ההמתנה לרופא עיניים עלה עם הגיל.
• 69% מהנשאלים בסקר, בהשוואה ל-51% בקרב כלל המשיבים, העריכו את הזמן שחיכו בפועל לרופא עיניים כ"סביר" או "סביר מאוד".
• הודגם קשר שלילי בין שעות רופא ל-1000 נפש לזמן המתנה, כאשר הקשר החזק ביותר נמצא במחוז דרום, שם הוספת שעות רופא הניבה את הקיצור המשמעותי ביותר בזמני המתנה.
אבחון וטיפול בנמ"ג
• במחוז הצפון תואר מחסור במומחי רשתית, שגורם לזמני המתנה ארוכים ועיכוב בתחילת הזרקות תוך עיניות במטופלים שאובחנו כסובלים מנמ"ג בשלב ה"רטוב".
• כאשר זמני ההמתנה למרפאות חוץ בביה"ח הכלליים ארוכים, הרופאים מפנים את המטופלים לחדר מיון במטרה לקצר את משך הזמן לאבחון ותחילת טיפול.
• מטופלים ללא ביטוח משלים, הסובלים מנמ"ג ונזקקים לתרופות "קו שני", מתקשים לממן את התרופות. תוארו מנגנונים של הקופות לסייע במקרים כאלו.
ניתוחי קטרקט
• תמהיל מקרים מורכבים יותר בביה"ח הציבוריים, בהשוואה לביה"ח הפרטיים, עשוי להקטין זמינות תורים ולהאריך זמני המתנה במערכת הציבורית.
• "צווארי בקבוק" קשורים לתורים למרפאות חוץ ולקיבולת לא מספקת של חדרי הניתוח.
• קיים קושי בוויסות הביקושים בין ביה"ח עקב הסדרים בין הקופות לביה"ח.
• תעריף DRG לא גבוה לניתוח מקשה על תגמול הצוותים לנתח במסגרת פעילות אחרי שעות העבודה, מה שהיה מסייע לקצר זמני המתנה.
המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: 1. ראוי לאתר פערים בזמני המתנה לפי אזור גיאוגרפי ובעלות ביה"ח ולגבש המלצות בהתאם.
2. מומלץ להרחיב את המדידה למערכת הפרטית.
3. מומלץ שאיגוד רופאי העיניים יוסיף את המימד התפקודי לשיקולים בקביעת התור לניתוח.
4. ראוי לקבוע, בשיתוף עם האיגוד לרפואת עיניים, יעד למשך המתנה מירבי לניתוח.
5. לבחון סיבות לתת שימוש של מטופלים ערבים ושל תושבי הדרום ביעוץ רופאי עיניים.
6. לגבש מענה לאוכלוסיית הקשישים שנדרשים להמתין זמן ארוך יותר לרופא עיניים בקהילה.
7. למסד מנגנוני סיוע אחידים בקופות למטופלים שאין בבעלותם ביטוח משלים, הזקוקים לתרופות "קו שני" לטיפול בנמ"ג, שאינן בסל.
8. לקדם פריסה שיוויונית של רופאי עיניים בכלל ומומחי רשתית בפרט בפריפריה הגיאוגרפית.
9. לבחון היקף השימוש במשאבי חדר מיון צורך קידום אבחון וטיפול בנמ"ג ולבחון חלופות לשימוש במשאב יקר זה.
10. לגבש עם איגוד רופאי העיניים קמפיין לעידוד אבחון עצמי מוקדם של נמ"ג.
מס’ מחקר: ממ/2019/4
תאריך סיום המחקר: 10/2021
דילוג לתוכן