חוקרים: תלמה קושניר¹, יעקב בכנר¹, אברהם בורר¹, רינה פדורובסקי^1,2

רקע: שימוש יתר באנטיביוטיקה (AB) בקרב מטופלים במחלה חשוכת מרפא (מח"מ) בשלב סופי, עם הנחיות מוקדמות, מגביר את עמידות החיידקים ל AB וגורם לתחלואה ותמותה. אמצעי שקיבל לגיטימציה בחוק החולה הנוטה למות להתמודד עם האיום, הינו הימנעות מ-AB בשלב הסופי.

מטרות: בדיקת היקף מתן AB, חקירת גורמים מוטיבציוניים למתן AB והקשר שלהם עם כוונת התנהגות וימי מתן AB.

שיטה: מחקר מתאמי-תיאורי בו נדגמו 213 רופאים, באשפוז החריף והממושך; וחוליהם (932) בשבועיים האחרונים לחייהם.

ממצאים עיקריים: מתוך 932 נפטרים, יותר ממחציתם הם חולי מח"מ (435/664) שהחליטו להימנע מטיפולים, 74% מחולי מח"מ קיבלו AB ורק ב-4% מהחולים AB הופסקה. ימי AB בחולים אלו הינו גבוה יותר באופן מובהק באשפוז הממושך מאשר באשפוז החריף ו-32% חלו בזיהומים מחיידקים עמידים.
לגבי הרופאים, פחות ממחציתם הפגינו ידע בעמידות חיידקים ל-AB, וכמחציתם להנחיות החוק להימנע מ-AB במצב סופי.
משתנים שנמצאו כמנבאים/קשורים לכוונת התנהגות להימנע מ-AB/ימי מתן AB, בחולה מח"מ עם הנחיות מוקדמות הם: סטטוס מקצועי, תפקיד, סוג מחלקה/אשפוז, עמדות, מחסומים ודפרסונליזציה.
כמו כן, נמצא קשר חיובי מובהק בין כוונת התנהגות וימי מתן AB ע"י הרופאים.

מסקנות: קיים שימוש לא מושכל במתן AB בסוף החיים. טיפול בפערי ידע, העלאת מעורבות זיהומאים וכתיבת הנחיות, צפוי להפחית שימוש ב-AB ואת בעיית עמידויות החיידקים ובכך להגביר את ההגנה על בריאות הציבור.

תאריך סיום המחקר: 11/2018