חוקרים: שפרה שגיא¹, עדי מאנע²

רקע: מחקרים רבים מראים כי התמודדות עם משבר קשורה לאופן בו הפרט מעריך את המצב כמעורר חרדה ומאיים על רווחתו הנפשית ואת תפיסתו את המשאבים האישיים והקולקטיביים העומדים לרשותו כדי להתמודד עם הלחץ. עם זאת, הבנת הקונטקסט החברתי-לאומי שבו התרחש המשבר, עשויה לתרום, אף היא, להבנת התחושות והתגובות של אוכלוסיות במצבי משבר, בפרט באירוע חריג זה של משבר הקורונה בו אנשים במדינות בכל העולם התמודדו עם המגיפה בתקופת זמן דומה. המחקר מתבסס על הגישה הסלוטוגנית (Antonovsky, 1987), המתמקדת במקורות הבריאות הפיזית והנפשית בעת משבר ולחץ

מטרות: המחקר בוחן מהם המשאבים האישיים (תחושת קוהרנטיות אישית), משאבים חברתיים (תמיכה חברתית) ולאומיים (אמון במוסדות ציבור ובמנהיגים האחראים לניהול המשבר ותחושת קוהרנטיות לאומית) המאפשרים לשמור על רווחה ובריאות נפשית במצב של משבר בריאותי, כלכלי, וחברתי.

שיטה: מחקר בינלאומי המשווה בין ארבע מדינות: ישראל, איטליה, הולנד וספרד, עם פרוץ מגיפת הקורונה בעולם; ובישראל- במחקר אורך שנערך בחמישה שלבים לאורך שנת הקורונה ומחקר איכותני.

ממצאים עיקריים: תחושת הקוהרנטיות האישית נמצאה כמשאב יציב המאפשר לגייס משאבי התמודדות נוספים, בקרב כלל הנבדקים. עם זאת, נמצאו הבדלים במשאבי ההתמודדות שגייסו הנבדקים על מנת לחזק את הבריאות הנפשית, בפרט ביכולת לתת אמון בגורמים האחראיים על הטיפול במשבר ובתחושת הקוהרנטיות הלאומית.

מסקנות: לחיזוק תחושת הקוהרנטיות ברמה אישית ולאומית ישנה חשיבות מרכזית בתקופות משבר גלובלי ולוקלי.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: מנהיגים וקובעי מדיניות צריכים לשאוף שהמסרים המועברים לציבור יחזקו את תחושת המובנות, הנהילות והמשמעות בקרב האוכלוסייה.

תאריך סיום המחקר: 10/2021