חוקרים: שלומי קודש¹, לנה נובק¹, שוש פלג¹

רקע: התפרצות COVID-19 אילצה רופאים וחולים להכיר בטלרפואה כאמצעי תקשורת לגיטימי.

מטרות: מחקר זה נועד להשוות את השימוש בטלרפואה לעומת ביקורים פנים-מול-פנים, להעריך את התוצאים הקליניים שלה ולבחון את מאפיינים של מטופלים ורופאים שמשתמשים בטלרפואה.

שיטה: קבוצת המחקר כללה מטופלים מבוגרים שבשנת 2019 ביקרו במרפאות חוץ בפסיכיאטריה, אנדוקרינולוגיה, נפרולוגיה, המטו-אונקולוגיה וגסטרואנטרולוגיה. שימוש בטלרפואה בתקופה 2020-2021 הוגדר כחשיפה העיקרית. התוצאים העיקריים שנבחנו במחקר היו פניות למיון ואשפוזים. השתמשנו במודלים רב-משתנים ובניתוח בשכבות לפי מאפיינים דמוגרפיים של המטופל, תחומים קליניים של מחלות כרוניות ומאפיינים של רופאים.

ממצאים עיקריים: אוכלוסיית המחקר כללה 32,445 מטופלים. בשנת 2019 , 99.6% מהביקורים היו פנים-מול-פנים ובשנים 2020-2021 , 22% מהמטופלים השתמשו בטלרפואה. משתמשי טלרפואה היו מעט מבוגרים יותר, ובעלי יותר מחלות רקע בהשוואה למטופלים בביקורים פנים-מול-פנים או מטופלים שלא ביקרו אצל רופא. למשתמשי טלרפואה לפני ההתפרצות היו שיעורים גבוהים יותר של הפניות לרפואה דחופה( IRR 1.15, 95%CI: 1.09,1.21) ואשפוזים (IRR 1.14, 95%CI:1.08,1.20), אשר ירדו במהלך ההתפרצות (IRR 1.1, 95%CI:1.06,1.16 ו- IRR 1.12, 95%CI: 1.05, 1.19), מה שצימצם את הפער בין טלרפואה לביקורי פנים-מול-פנים.
לרופאים בעלי שימוש גבוה יותר בטלרפואה היו שיעורים נמוכים יותר בפניות למיון ואשפוזים.

מסקנות: מחקר זה מצביע על בטיחות של טלרפואה כחלופה לביקורים פנים-מול-פנים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: טלרפואה צריכה להיות מותאמת לצרכי רופא-מטופל אישיים ולאופי המחלה.

תאריך סיום המחקר: 11/2024