חוקרים: אירית אלרועי¹, איבון מנסבך², אילנה פרבשטיין³, סאמי מחאג'נה⁴

רקע: אחת הדרכים לצמצום אי-השוויון בבריאות היא הספקת שירותים מותאמים תרבותית על-ידי הכללת מטפלים מקרב אוכלוסיית היעד במערך הטיפול. עם זאת, בישראל קיים מחסור משמעותי במטפלים ערבים בבריאות-הנפש.

מטרות: לזהות חסמים וגורמים מסייעים בתהליך ההכשרה והשילוב של אנשי-מקצוע ערבים בבריאות-הנפש;
ללמוד על הפתרונות הקיימים ולזהות פתרונות אפשריים לצמצום המחסור.

שיטה: 52 ראיונות עומק עם: פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועו"סים קליניים ערבים; אנשי מטה במשרד הבריאות ובקופות החולים; אנשי אקדמיה ואנשי קהילה במגזר הערבי.

ממצאים עיקריים: מצאנו חסמים מבניים, תרבותיים וכלכליים לאורך שלושת מסלולי-הקריירה בתחום בריאות-הנפש.
מצאנו מעט גורמים מסייעים ומעט פתרונות קיימים לשילוב ערבים בתחום. חלק מן הפתרונות שהוצעו מתמודדים עם החסמים העומדים בפני אלו שרוצים להשתלב בתחום (הקלות בקבלה למסלול, מתן מלגות והתאמה תרבותית של ההכשרה) וחלקם מכוונים להגדלת מאגר המועמדים הפוטנציאלים על ידי חשיפה לבריאות הנפש וצמצום הסטיגמה.

מסקנות: על-אף שהנושא נמצא על סדר היום של מגוון גופים, הפתרונות הקיימים הם נקודתיים ולא ממוסדים או מערכתיים. היות שהחסמים אינם מוגבלים לשלב מסוים במסלול ההכשרה, על ההתערבויות להיות ארוכות טווח ומערכתיות.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: בטווח הקצר יש לפעול להכשרת והסבת כוח אדם ממקצועות משיקים (עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה חינוכית) ומתן תמריצים לעבודה בתחום.
בטווח הארוך יש לפעול להעלאת המודעות לתחום בריאות הנפש וליצירת מסלולי הכשרה מותאמים תרבותית.
פעולות אלו צריכות להיעשות בשיתוף פעולה ותיאום בין בעלי העניין השונים.

תאריך סיום המחקר: 11/2017