חוקרים: שרון שניטמן¹, מיה נגב¹, סיימון וולפסון², איל יעקבסון³

רקע: קנאביס הוא תרופה מבטיחה להקלה על כאב. כ-33,000 חולים בישראל משתמשים בקנאביס רפואי. עם זאת קיימים חילוקי דעות רבים לגבי מדיניות שימוש בקנאביס רפואי.

מטרות: לבחון את התפתחות מדיניות קנאביס רפואי בישראל על מנת לזהות חסמים ולקדם ברמה הלאומית מדיניות קוהרנטית ומקיפה.
לבחון באופן אמפירי את מידת ההסכמה בין מומחים לגבי מדיניות קנאביס רפואי.

שיטה: מחקר איכותני, ניתוח מסמכים ומחקר דלפי מדיניות.
ניתוח תוכן של מסמכי ארכיון וראיונות עומק עם בעלי עניין בתחום הקנאביס הרפואי. קונצנזוס ותמיכה כמו גם ישימות נבדקו בעזרת שאלון דלפי מדיניות.

ממצאים עיקריים: במסמכי מדיניות וראיונות, רוב בעלי העניין הסכימו שקנאביס צריך לעבור תהליך מדיקליזציה בהתאם למודל הביו-רפואי. באמצעות שני סבבי דלפי נמצאו חמישה היגדי מדיניות לגביהם היו קונצנזוס גבוה, תמיכה גבוהה וישימות גבוהה. היגדים אלה היו קשורים למה שאנו מכנים ביו-מדיקליזציה. עם זאת, הייתה גם תמיכה רחבה יחסית להיגדים שהופכים קנאביס רפואי נגיש יותר לחולים.

מסקנות: יש תמיכה רחבה וישימות גבוהה לביו-מדיקליזציה. יש תמיכה רחבה, אם כי מעט פחותה, גם להפיכת קנאביס רפואי לנגיש יותר. החלטת ממשלה 1587 מעבירה את השיווק ממגדלים לבתי מרקחת, ומאפשרת ליותר רופאים לרשום קנאביס רפואי לחולים לאחר השלמת קורס במשרד הבריאות. שינויים אלה נתמכים על ידי פאנל המומחים במחקר.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: מחקר זה מספק ידע חשוב לגבי קונצנזוס ותחומים שנויים במחלוקת בקרב בעלי העניין ביחס למדיניות קנאביס רפואי. מידע זה יכול לשמש בתהליכי קבלת החלטות עתידיים בנוגע לעתידה של מדיניות קנאביס רפואי בישראל.

תאריך סיום המחקר: 12/2018