חוקרים: משה לשנו ¹, אלה סקלן ¹, אמיר שלומאי ^{1, 2}

רקע: מגפת הקורונה הוכרזה כפנדמיה במרץ 2020 ומאז ניסו מדינות רבות להתמודד עם המגיפה באסטרטגיות שונות הכוללות סגר כללי,, סגרים דיפרנציאלים, סגרים דיפרנציאליים למאומתים ומגעיהם והגבלות ריחוק חברתי שונות. פיתוח החיסון שהראה יעילות גבוהה הוסיף כלי מרכזי לארסנל הכלים שעמד לרשות קובעי המדיניות.

מטרות: מטרת המחקר שלנו הייתה לבדוק בכלים של עלות-תועלת שנמדדה במספר מקרי מוות ועלות למשק את הכלים השונים שעומדים בפני קובעי המדיניות. המטרה הסופית היא למצוא את האסטרטגיות היעילות ביותר במצבים המשתנים המוגדרים על ידי השינויים בנגיף ובכלים העומדים לרשותנו.

שיטה: העבודה בוצעה תוך שימוש בהרחבה של מודל SEIR (Compartmental models) (Susceptible, Exposed, Infectious, Removed), תוך שינויי של המודל בהתאם לאסטרטגיות שנבחרו.

ממצאים עיקריים: נמצא באופן מובהק, שחיסון יותר יעיל מבחינת עלות תועלת מאשר סגר. הוספת סגר חלקי תחסוך מבחינה כלכלית אך בד״כ אינה עדיפה מבחינת מניעה של מקרי מוות.

מסקנות: המודל שפותח למעשה אינו מותאם לוריאנטים שהתפתחו בחודשים האחרונים. וריאנטים כאלו עלולים להיות מדבקים יותר, לגרום למחלה קשה יותר ולחמוק מהחיסון ובכך להשפיע על המודל. מאחר והממצא העיקרי שלנו הוא כי חיסון יעיל יותר מבחינת עלות תועלת הרי שמרבית המאמצים של קובעי המדיניות צריכים להתמקד בהגדלת מספר המתחסנים ושמירת עדכניות החיסון.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: במידה ויעילות החיסון תרד יהיה צורך להעלות את מספר המתחסנים או להטיל הגבלות נוספות בהתאמה.

תאריך סיום המחקר: 12/2021