חוקרים: ג'רמי ג'קובס¹, יוחנן שטסמן¹, אסתר-לי מרקוס²

רקע: בשני העשורים האחרונים פותחו מכונות להנשמה ממושכת הניתנות להפעלה קלה גם בבית. אין בנמצא נתונים השוואתיים בין המונשמים באשפוז ואלה המונשמים בבית.

מטרות: לערוך השוואה בין חולים המטופלים בהנשמה ממושכת בבית חולים להנשמה ממושכת בבית, אבחנות, הסיבות לצורך בהנשמה, והשוואה כלכלית.

שיטה: השוואה של החולים בבית החולים ובבית על פי שאלון מובנה שהוכן למחקר.

ממצאים עיקריים: המונשמים בבית (40/46) יותר בהכרה ומתקשרים מאשר אלה שהונשמו בבית החולים (22/74), הם צעירים יותר וסובלים בעיקר ממחלות עצבים-שריר נווניות, לעומת מחלות כלי דם במוח, מצב לאחר החייאה ואלח דם. לחולים המאושפזים יותר מחלות כרוניות ופצעי לחץ ויותר תמותה. הן החולים באשפוז והן בבית סבלו רק מעט מקוצר נשימה, מחרדה ומישנוניות.
לכל החולים למעט אחד לא היו הוראות מקדימות וכ-85% מהחולים באשפוז ובבית אמרו כי לו היו מתבקשים מחדש להחליט על הנשמה היו מבקשים שנית להיות מונשמים. המטפלים העיקרים דווחו על פחות עומס בבית. עלות הנשמה למבטח בבית היא כשליש מעלות ההנשמה בבית החולים (כ-15,000 ₪ לעומת כ-45,000 ₪ לחולה בחודש).

מסקנות: החולים הזקוקים להנשמה ממושכת היו חוזרים על אותה החלטה ואינם סובלים כמעט בעת ההנשמה. העומס הטיפולי למשפחה פחות בבית. עלות ההנשמה בבית קטנה באופן משמעותי מאשר באשפוז.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: בכל מקום שניתן להימנע מהנשמה ממושכת באשפוז יש לעודד הנשמה במסגרת אשפוז בית.

תאריך סיום המחקר: 05/2019