חוקרים: הדר אמיר¹, אביעד רז²

רקע: מספר העוברים העודפים, שנוצרו מטיפולי הפריה מלאכותית ומאוחסנים בהקפאה בבתי החולים, עולה בהתמדה. מחקרים קודמים הראו שמרבית המטופלות ובני זוגן מתקשים לקבל החלטה לאחר תום התקופה המותרת של 5 שנים. בהיעדר הנחיה סופית ממשרד הבריאות ובהיעדר הנחיות מרוב המטופלות, מרבית העוברים המוקפאים נותרים באחסון.

מטרות: לבחון את ההחלטות והנימוקים בקרב מטופלות IVF ביחס לגורלם של העוברים המוקפאים ואת הגורמים המשפיעים על (חוסר)החלטתן.

שיטה: ניתוח סטטיסטי של 674 מטופלות ביחידה להפרייה חוץ גופית בבית החולים איכילוב בין השנים 1996-2010. בנוסף, בשנים 2017-2019 רואיינו 89 מטופלות מתוך המדגם, שבחרו במגוון האפשרויות, והמחקר מנתח את עמדותיהן בשיטה איכותנית.

ממצאים עיקריים: הרוב (60%) לא ענו למכתב שנשלח אליהן מבית החולים: 18% לא קיבלו את המכתב, ו- 42% קיבלו ובחרו שלא לענות. בקרב אלה שענו (40%), 13% בחרו בהמשך הקפאה בתשלום, 13% בהפשרה, 7% תרמו למחקר ו – 7% בחרו בהחזרה. שלוש תמות מרכזיות לגבי כשלים בתקשורת עלו מדברי המטופלות שרואיינו: ההשלכות של אי החזרת מכתב ההחלטה ביחס לגורל העוברים הקפואים העודפים; היעדר תקשורת ביחס לאפשרות של תרומה למחקר; והרצון לתרום לזוגות לא פוריים, שלא מומש.

מסקנות: רוב המטופלות שרואיינו אינן מרוצות מהתקשורת סביב קבלת ההחלטות ביחס לגורל העוברים המוקפאים, למשל ביחס לאי-הבנת משמעות אי-החזרת המכתב וביחס למידע החלקי לגבי תרומה למחקר ותרומה לזוגות לא פוריים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: שינוי נוסח המכתב הנשלח למטופלות ומפגש ייעוץ עם צוות רב תחומי שתפקידו לתת מידע מפורט על כל אחת מהאפשרויות הקיימות.

תאריך סיום המחקר: 12/2019