חוקרים: קרן דופלט¹, אורן וכט¹, תלמה קושניר¹, רפאל סטרוגו², רמי מילר²

רקע: שיעור הפרמדיקים בישראל העוזבים את המקצוע הינו מהגבוהים המתועדים בעולם.

מטרות: 1. בחינת היקף הכוונות לעזיבת המקצוע בקרב פרמדיקים בישראל;
2. מיפוי הגורמים הקשורים לנטישת המקצוע;
3. בניית מודל לניבוי כוונות עזיבה בקרב פרמדיקים פעילים.

שיטה: סקר מקוון בקרב 533 פרמדיקים, מתוכם 311 פעילים;
ראיונות עומק עם 15 פרמדיקים שעזבו את המקצוע.

ממצאים עיקריים: הפרמדיקים הפעילים שבעי רצון מהעבודה, אך לדעתם אינה משתלבת היטב עם חיי זוגיות/משפחה. 52% מהם שוקלים לעשות הסבה מקצועית. בקרב הפרמדיקים הלא פעילים, נמצא כי 73% נטשו את המקצוע תוך 5 שנים מסיום ההכשרה, ו-93% תוך 10 שנים. מראיונות העומק עלה כי הבחירה במקצוע הייתה מתוך תחושה של שליחות ורצון לעזור; אך גורמים רבים האפילו על האהבה למקצוע עד כדי עזיבתו: הרגשה של חוסר אופק קידום מקצועי וגיוון תעסוקתי. שעות העבודה המרובות גבו מחיר יקר מחיי המשפחה. העבודה פיזית וקשה והשכר אינו מתגמל.

מסקנות: עבודת הפרמדיק מתאפיינת במספר רב של גורמי לחץ ושחיקה, וההשלכות של שיעורי עזיבה משמעותיים כאלה על מערכת ה- EMS כוללות עלויות כלכליות, אובדן ידע, עומס, פגיעה במורל ולבסוף פגיעה במטופלים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: הרחבת סמכויות ואפשרויות קידום, עיגון המקצוע בחוק, שיפור תנאי השכר, תנאי העבודה, התנאים הסוציאליים ומתן תמיכה וסיוע רגשי ישמרו את הפרמדיקים במקצוע.
חשוב לשקול פנסיה מוקדמת בשיתוף עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, כולל מתן מענקים לעידוד פרמדיקים לעבוד בפריפריה.

תאריך סיום המחקר: 05/2016