חוקרים: מושקט מרדכי¹, חיניץ דוד ¹, כהן יואל מתן²

רקע: ישיבות תמותה ותחלואה (MMC ) מוכרות כתהליך חשוב בשיפור איכות ברפואה. למרות זאת הפרקטיקות של MMC במחלקות פנימיות בישראל לא תוארו עד כה.

מטרות: מטרת המחקר הינה לתאר פרקטיקות של MMC בפנימית ואת הלמידה בישיבות בעיני קלינאים המשתתפים בהן.

שיטה: נערכו 33 ראיונות עומק ב 9 מחלקות פנימיות ב- 6 בתי חולים בישראל, כולל מנהלי מחלקות, רופאים בכירים, מתמחים, אחיות ראשיות, ומנהלי שיפור איכות בבתי החולים.
הראיונות הוקלטו ושוקלטו, ונותחו לפי שיטות המחקר האיכותני. טריאנגולציה כללה שאלון ולידציה אנונימי שהופץ בישיבות מחלקה.

ממצאים עיקריים: (1) גופים רגולטורים בישראל לא מספקים הנחיות לביצוע MMC במחלקות פנימיות. (2) MMC מתקיימות כישיבות מתוכננות בהרכב מחלקתי או אגפי, או ישיבות אד-הוק. (3) מאפיינים שמשפיעים על הישיבות כוללים: מבנה הדיון, נוכחים, עיתוי, אוירה, תוכן, מסקנות ומעקב. (4) המוטיבציות של המשתתפים ב MMC כוללות התמודדות אישית עם תוצא קליני לא רצוי.

מסקנות: לא קיים סטנדרט לביצוע MMC בפנימית. יש שונות ניכרת במאפייני MMC בקרב מחלקות פנימיות בישראל. האתגרים של MMC כוללים: קיום דיון באוירה לא שיפוטית, התייחסות לחוויות טראומטיות של קלינאים המלוות תוצא קליני לא רצוי, וכן השתתפות לא מספיקה של אנשי צוות סיעודי בישיבות.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: קיים צורך בהנחיות לביצוע MMC במחלקות פנימיות בישראל. יש לפעול לגיבוש הנחיות למתווה מחלקתי לקיום MMC.

תאריך סיום המחקר: 10/2020