חוקרים: נטע בנטור¹, אבינעם פירוגובסקי², בן קורן³, לאה אהרוני⁴, שלי שטרנברג⁵, שירלי רזניצקי¹

רקע: טיפול פליאטיבי הוא גישה טיפולית שנועדה להקל על סבל ולשפר את איכות חיי חולים שמצבם אינו ניתן לריפוי. למרות יתרונותיו, הטיפול הזה מסופק במידה מועטה. משרד הבריאות פרסם חוזר מנכ"ל המחייב הספקת טיפול פליאטיבי, אך מתן הנחיות אינו גורם בהכרח לשינוי. כשלב ראשון לתכנון שינויים, דרוש מידע על הידע, העמדות והתפיסות של הרופאים בקהילה ושל הצבור כלפי טיפול פליאטיבי ועל המחסומים והאתגרים בהספקתם. המחקר נועד לתת מענה לצורך הזה.

מטרות: נערכו שני סקרים: בקרב 227 רופאי משפחה שרואיינו בשאלון למילוי עצמי, ובקרב 721 איש מהציבור הרחב שרואיינו בראיון טלפוני.

שיטה: רוב הרופאים סוברים שקיבלו הכשרה בניהול סימפטומים פיזיים והם בעלי ידע ומיומנות בנושא. עם זאת, בעוד ש-68% נתנו תרופות אופיאטיות, אך 34% נתנו בשורות רעות ו-24% ביררו את העדפות החולים. זאת ועוד, רק 46% מעוניינים להיות מעורבים בטיפול של ברוב החולים שלהם המגיעים למצבי סוף החיים. המכשולים העיקריים להפנייה לשירותים פליאטיביים הם מחסור בהם, העדר הנחיות על התזמון המתאים להפנייה אליהם, והעובדה שמתקבלים בעיקר חולי סרטן.
מחצית מהציבור הרחב לא שמעו מעולם על טפול פליאטיבי. בבחינת עמדות כלפי סוף החיים, בעוד שרבים מעונינים להיות מעורבים בקבלת ההחלטות במצבים קשים ומייחסים חשיבות לאיכות סוף החיים יותר מאשר למשכם, רבים לא מעוניינים לכתוב הנחיות מקדימות ורבים סוברים שעל הרופא להציל חיים בכל מצב.

מסקנות: עולה הצורך בהכשרת רופאי המשפחה בעקרונות הטיפול הפליאטיבי והגברת מעורבותם בטפול בחולים שלהם במצב סופני. במקביל, ראו לאפשר יתר הפנייה לשירותים פליאטיביים באמצעות מתן הנחיות ברורות לגבי תזמון ההפנייה ובעיקר הגדלת מספרם. קיים צורך להרחיב את הידע וההכרות של הציבור הרחב את השירותים האלה באמצעות פעולות הסברה.

תאריך סיום המחקר: 09/2014