חוקרים: ג'ני בוגארד¹

רקע: שביעות רצונם של מטפלים מחוג המשפחה עשויה לנבוע מאיכות הטיפול אבל גם ממאפיינים סוציולוגיים ופסיכולוגיים שלהם־עצמם.

מטרות: בחינת ההנחה באמצעות פרדיגמת ההתמודדות עם לחץ (Lazarus and Folkman, 1984). הועלו השערות בדבר ההערכות הקוגניטיביות הראשיות והמשניות של המטפלים את גורמי הלחץ ובדבר התמודדותם הרגשית וההתנהגותית עמם. ההערכות הראשיות הוגדרו באמצעות הערכת המטפלים את מצבו הבריאותי של קרובם ואת סביבת בית האבות; המשניות הוגדרו באמצעות ציפיותיהם מהטיפול ואמונם בצוות המקצועי. התמודדות רגשית הוגדרה כעול רגשי מהטיפול והתמודדות התנהגותית כמידת מעורבות בטיפול.

שיטה: ההשערה נבחנה בניתוח משוואות מבניות בקרב 214 מטפלים מחוג משפחתם של חולים בדמנציה מתקדמת.

ממצאים עיקריים: ניתוחים מתואמים מראים כי ציפיות המשתתפים השפיעו לחיוב על מעורבותם בפעילויות החברתיות אך לשלילה על תחושת העול שלהם. בדומה לכך, אמון רב יותר בצוות המקצועי נמצא קשור למעורבות גבוהה יותר בפעילויות חברתיות ולתחושת עול פחותה. משתתפים שהשתתפו יותר בפעילויות החברתיות וחוו עול רגשי פחוּת היו מרוצים יותר. הערכת המשתתפים את מצבו הבריאותי של קרובם לא השפיעה על הערכתם את גורמי הלחץ הטיפוליים, על התמודדותם עמם ועל שביעות רצונם.

מסקנות: שביעות רצונם של המטפלים מושפעת לא רק מאיכות הטיפול אלא גם מתחושותיהם, מצרכיהם ומחוויותיהם.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: כדי להגביר את מידת שביעות רצונם של המטפלים מחוג המשפחה, בתי אבות צריכים להידרש לתחושותיהם, לצרכיהם ולחוויותיהם.

תאריך סיום המחקר: 02/2015