חוקרים: סארה אבו-כף¹, ארנה בראון-לבינסון¹, אורה נקש^2,3, ויסאם מרעי⁴

רקע: מחקרים קודמים הצביעו על שיעורים גבוהים של בעיות בבריאות הנפש בקרב החברה הערבית-בדואית . למרות הצורך הגדול בשירותי בריאות הנפש, מחקרים קודמים חשפו שימוש-חסר בשירותים אלו.

מטרות: לבחון את החסמים והזרזים לפניה לשירותי בריאות הנפש בקרב ערבים-בדואים המתמודדים עם רמות גבוהות של מצוקה נפשית.

שיטה: במחקר הכמותי השתתפו 148 מבוגרים שפנו לקבלת שירותי בריאות הנפש (המדגם הקליני), 590 מבוגרים שמעולם לא פנו לשירותי בריאות הנפש ו-42 חברי צוותים מקצועיים.
בחלק האיכותני המחקר נערכו ראיונות חצי מובנים עם 25 משתתפים שלא פנו מעולם לשירותי בריאות הנפש, 11 מרואיינים שפנו ונעזרו בשירותים אלו ו- 15 אנשי מקצוע(רופאי משפחה, אחיות, עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים).

ממצאים עיקריים: משתתפים שלא פנו בעבר לשירותי בריאות הנפש דיווחו על רמות גבוהות יותר של חשיפה קודמת למיקרו-אגרסה , חסמים אינסטרומנטליים וחסמים מבוססי עמדות בפניה לשירותי בריאות הנפש ורמות נמוכות של אוריינות בתחומי בריאות הנפש. לא נמצאו הבדלים בין המדגמים ברמת החסמים מבוססי הסטיגמה. נמצא כי רמת מצוקה ורמת אוריינות מנבאים משמעותיים למשתנה הפנייה לשירותים.

מסקנות: נוכחותם של חסמים אינסטרומנטליים ואלו הקשורים לעמדות, אוריינות נמוכה בתחום בריאות הנפש וחוויות קודמות של מיקרו-אגרסיה מהווים חסמים לפנייה לשירותי בריאות הנפש.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש חשיבות לצמצום החסמים והחוויות של מיקרו-אגרסיות והגברת האוריינות בכדי לקדם פנייה לשירותי בריאות הנפש.

תאריך סיום המחקר: 03/2023