חוקרים: וליד סליבא ¹, נעמי גרוניך¹

רקע: חוסר ההיענות לטיפול היא תופעה רחבת היקף וממדיה גדולים הרבה יותר מהמוערך על ידי הצוות הרפואי. אין מספיק מידע על מידת ההיענות לטיפול התרופתי והשלכותיו על הבריאות בקרב האוכלוסייה הישראלית.

מטרות: לאמוד את היקף בעיית חוסר ההיענות לנטילת תרופות בישראל, לזהות את גורמי הסיכון לכך, ולבחון את ההשלכות של חוסר ההיענות לטיפול על בריאותם של חולים עם מחלות לב נבחרות.

שיטה: המחקר מבוסס על נתונים ממסד הנתונים של שירותי בריאות כללית, ומתמקד בבדיקת ההיענות לתרופות שנבחרו (סטטינים, חוסמי בטא ו- ACE-inh /ARB) בקרב חולים שהשתחררו מבית חולים בין ינואר 2005 לדצמבר 2014 עם אבחנה עיקרית של אוטם חד בשריר הלב ואי ספיקת לב. אומדן מידת ההיענות לתרופות נעשה באמצעות Proportion of Days Covered (PDC).

מסקנות: היענות גבוהה לנטילת תרופות (מוגדרת כ- PDC ≥80%) נמצאה רק ב- 50% עד 64% מהמטופלים, בהתאם לסוגי התרופות שנבדקו. נצפתה מגמה של עלייה הדרגתית, אם כי איטית, ברמת ההיענות לטיפול, והפער במידת ההיענות לטיפול בין תרופות המחקר הצטמצם בשנים האחרונות. מעמד סוציו-אקונומי גבוה, השתייכות למגזר היהודי, גיל מבוגר ועמידה במבחני הסקר היו קשורים באופן בלתי תלוי לעלייה בהיענות לתרופות. לעומת זאת מין גברי, עישון ו- COPD היו קשורים באופן בלתי תלוי בירידה בהיענות לתרופות. באופן כללי, היענות גבוהה למרבית התרופות שנבדקו נמצאה קשורה לפרוגנוזה טובה יותר הן בקרב חולים עם אוטם בשריר הלב והן באי ספיקת לב.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: המחקר שלנו מראה כי מידת ההיענות לתרופות שנבדקו עדיין אינה אופטימאלית. נמצא כי תת-אוכלוסיות מסוימות הייתה להם היענות נמוכה במיוחד והן נזקקות להתערבות ממוקדת.

תאריך סיום המחקר: 08/2020