חוקרים: פרידה דקייזר גנץ^{1, 2}, ישראל גוטסמן¹

רקע: אי ספיקת לב (אס"ל) מלווה בתחלואה ותמותה משמעותיים. חולי אס"ל סובלים מתסמינים הדומים למחלות אחרות המסכנות חיים. טיפול פליאטיבי הומלץ כאופציה טיפולית בחולי אס"ל, אולם השימוש בו נמוך. חסם משמעותי הוא זיהוי חולים שיכולים להפיק תועלת מטיפול זה. שיטה אחת היא מסגרת תקן הזהב (GSF).

מטרות: לתאר את שירותי הטיפול הפליאטיבי בקהילה בחולי אס"ל ולקבוע אם ה- GSF יכול לזהות חולים הזקוקים לטיפול זה.

שיטה: נבדק מדגם נוחות של חולי אס"ל בקהילה עם דרגה תפקודית III/IV. נתונים דמוגרפים ונטל תסמיני נאספו על ידי שאלוני מטופלים. ההיסטוריה הרפואית והשימוש בשירותים רפואיים התקבלו מרשומות רפואיות. מטפלים רפואיים מלאו דוח GSF.

ממצאים עיקריים: גויסו 252 חולי אס"ל. 70% מהמטופלים לא קיבלו טיפול לכאבים, חרדות, הפרעות שינה או דיכאון. שמונה חולים שוחחו עם פסיכולוג או פסיכיאטר (3.2%), ולאחד הייתה הנחיה מתקדמת בכתב וחמישה נרשמו דיונים בנושא סוף החיים. רק 22 חולים (8.7%) לא עמדו באף אחד מהקריטריונים של GSF, כאשר 68% עמדו בארבעה קריטריונים או יותר. רק 51 משתתפים קיבלו טיפול פליאטיבי. הרגישות והספציפיות של GSF הייתה 21.2% ו -90.9% בהתאמה.

מסקנות: רוב משתתפי המחקר היו זקוקים לשירותי טיפול פליאטיבי אך לא קיבלו אותם. מסגרת ה- GSF לא הצליחה לזהות במדויק חולי אס"ל הזקוקים לטיפול זה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש צורך במחקר נוסף שיזהה טריגרים או שיטות אחרות כדי לזהות חולי אס"ל הזקוקים לטיפול פליאטיבי.

תאריך סיום המחקר: 01/2020