חוקרים: דן גרינברג¹, רונן ארבל²

רקע: טכנולוגיות וגישות טיפול חדשות ויעילות עשויות לשפר את תוצאי הבריאות של האוכלוסייה, אך מלוות בעלות והשלכות תקציביות גבוהות, באופן המגביל את מספר החולים שעשוי ליהנות מהם.
לחילופין, ניתן לתקציב טיפולים יעילים פחות פר מטופל, בעלות נמוכה משמעותית, לאוכלוסייה רחבה הרבה יותר, ובכך להשיא את בריאות האוכלוסייה.

מטרות: 1. לבחון ולהשוות את תוצאי הבריאות של האוכלוסייה המושגות בשימוש של חלופות טכנולוגיות על פני כל אוכלוסיית היעד לטיפול תחת אילוץ תקציבי מוגדר.
2. לבחון את עמדות מקבלי החלטות במערכת הבריאות ובעלי עניין אחרים להיתכנות יישום המדיניות במערכת הבריאות בישראל.

שיטה: 1. בחינת המודל באמצעות הערכת היעילות של טיפול בתרופות נוגדות קרישה חדשות (NOAC) לעומת טיפול בקומדין בחולים עם פרפור פרוזדורים;
2. ראיונות עומק עם 24 מקבלי החלטות ובעלי עניין אחרים.

ממצאים עיקריים: קיים יתרון משמעותי ביותר ל-NOAC בהארכת תוחלת חיי החולים בהשוואה לקומדין. עם זאת, חלק גדול מאוכלוסיית היעד אינו מטופל כלל, עם השלכות משמעותיות על שיעורי התמותה.
הממצאים מרעיונות העומק מצביעים על היתכנות המודל המוצע במגוון תרחישים במערכת הבריאות.

מסקנות: מקרה המבחן הדגים את החשיבות של בחינת ככל אוכלוסיית היעד לטיפול, והכנסת חולים לא מטופלים לתוך המודלים הכלכליים. היתכנות יישום המודל המוצע מלווה בדילמות רבות וחסמים שעלו מניתוח ראיונות העומק, כמו גם הצעות לפתרון.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: מומלץ שמשרד הבריאות ינהל תהליך חשיבה מסודר לגבי היתכנותה והשלכותיה של מדיניות כזו במערכת הבריאות בישראל.

תאריך סיום המחקר: 05/2017