חוקרים: עינת פלד¹, יעל בנימיני¹, זהר סהר-לביא², יעל גור²

רקע: נשים בזנות בישראל מודרות בשירותי בריאות בכלל ושירותי בריאות בתחומי ההיריון והלידה (שבה"ל) בפרט, למרות שרובן הרו וילדו. אין בישראל קווים מנחים למתן שבה"ל לנשים בזנות.

מטרות: א. להבין את התנסותן של נשים בזנות בישראל בהריון ולידה. ב. להבין את תהליכי ההיעזרות של נשים בזנות ולמפות גורמים מעכבים ומקדמים קבלת סיוע רפואי הולם במצבי הריון ולידה. ג. לפתח מודל אמפירי מעוגן בנתונים למתן שבה"ל מיטביים לנשים בזנות בישראל.

שיטה: מחקר איכותני מעוגן בנתונים. נערכו 48 ראיונות עומק חצי-מובנים עם 15 עובדות במוסדות רווחה המסייעים לנשים בזנות, 20 עובדות במוסדות בריאות המספקים מענה סביב הריון ולידה ו-13 נשים בזנות בהווה או בעבר.

מסקנות: מערכת מורכבת של גורמים מעכבים ומקדמים מעצבת מתן שבה"ל לנשים בזנות: אלו ממוקמים ברמה החברתית כמו סטיגמה, במערכות הבריאות והרווחה, ברמה הבין-אישית וכן ברמת האישה. תהליכי היעזרותן של נשים בזנות בשבה"ל אינם לינאריים ומאופיינים בהעדפת שירותים לא פורמאליים על פני פורמאליים, רפואה פרטית על פני ציבורית, ושירותי חירום על פני שירותים מכווני-מניעה בקהילה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש לשלב נשים בזנות בתכנון ובמתן שירותי בריאות; לאמץ פרוטוקולים של טיפול רגיש-טראומה, כולל העזרות בתוכניות לידה ובחדרי לידה מודעי-טראומה, תוך התייחסות לצרכים ייחודיים של נשים בזנות; להכשיר צוותים רפואיים להפחתת סטיגמה וכן לפתח שירותים ייעודיים לנשים בזנות במצבי הריון ולידה.

תאריך סיום המחקר: 09/2022