חוקרים: טוביה חורב¹, דן גרינברג¹

רקע: בשנים האחרונות חל שינוי בגישה המסורתית אשר התייחסה למחלה ולא למטופל כאדם ולתפיסת החולי בקרב המטופל ומשפחתו. משרד הבריאות בישראל אימץ את גישת 'המטופל במרכז' (PCC) כאחד מיעדיו המרכזיים.

מטרות: לנתח כיצד קובעי-מדיניות, צוות-רפואי והמטופלים תופסים את נושא חווית המטופל וגישת ה-PCC, ואת הקשר בינן לבין תוצאות השיקום.

שיטה: מחקר משולב-שיטות. בחלק האיכותני-60 ראיונות עומק חצי-מובנים עם מנהלים בכירים וקובעי-מדיניות, אנשי-צוות משני מרכזי שיקום ומטופלים בגילאי 50-70, לאחר אירוע מוחי. בחלק הכמותי-ראיונות עם 70 מטופלים לאחר שיקום. תוצאות תפקודיות נמדדו לפי: ציון FIM המשקף את הערכת הצוות המטפל, ושאלון PROMIS10 המשקף את הערכת המטופל.

ממצאים עיקריים: מרואיינים מקרב קובעי-מדיניות ואנשי-צוות התייחסו לחלק מהרכיבים הכלולים בגישת המטופל במרכז-בעיקר לחשיבות ההקשבה והשיח, שיפור רצף-טיפולי, והתייחסות למטופל ומשפחתו כיחידה אחת. המטופלים מעוניינים בהקשבה ובשיתופם בהחלטות ושהיחס אליהם יהיה כאל אדם שלם. השינוי ב- FIM מעיד על יעילות השיקום. הקשר בין השיפור התפקודי במונחי -FIM לבין הרכיב המנטלי ב-PROMIS10 מרמז על חשיבות התייחסות לרכיבים שכלולים בגישת 'המטופל במרכז'.

מסקנות: קיימת מודעות לחשיבות ההתייחסות לחוויית המטופל ולגישת 'המטופל במרכז' אך לא נראה שלמרואיינים היה ברור האופן בו ראוי ליישם את הגישה ולהעריכה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: קביעת מדיניות ברורה והטמעתה, הכללת היבטים התנהגותיים ומיומנות בתקשורת-בינאישית בהליך סינון מועמדים למקצועות-רפואה. הכשרת מטפלים והטמעת סדנאות-שירות, רגולציה, תקינה והבטחת סביבת-עבודה שיאפשרו מפגש טיפולי הולם.

תאריך סיום המחקר: 02/2021