חוקרים: דגן שוורץ¹, קרן דופלט¹, אורן ואכט¹, כרמי ברטל^1,2

רקע: כמענה לבעיות רפואיות דחופות בישובים מרוחקים, מעבר לשעות פעילות המרפאות באזור, החליט משרד הבריאות בשנת 2012 להקים מוקדי רפואה דחופה בפריפריה. בשל חוסר כדאיות כלכלית בהפעלתן הם ממומנים, ע"י משרד הבריאות, הרשות המקומית וקופות החולים בכ-1,500,000 ₪ לשנה.

מטרות: בחינת מודל ההפעלה המיושם במוקד לרפואה דחופה במצפה רמון (מ"ר).

שיטה: ניתוח סטטיסטי של רשומות רפואיות מהמוקד ב-41 חודשי ההפעלה הראשונים וממלר"ד סורוקה שנה לפני ו-15 חודשים ואחרי הפעלת המוקד.
ביצוע סקר במדגם תושבי מ"ר.

ממצאים עיקריים: מספר הפניות הממוצע היה 1.4 פניות ליום חול ו-2.5 פניות ליום בסופי השבוע. כ-60% מהפניות היו של תושבי מ"ר.
שיעור ההפניות למלר"ד היה 17-12% כשמעל שליש מהמופנים לא הגיעו, ו-26% אושפזו. מספר הפניות הכללי של תושבי מ"ר למלר"ד סורוקה לא השתנה משמעותית אחר הפעלת המוקד.

מסקנות: היקף הפניות למוקד היה נמוך, פניה שנתית על כל 14 תושבי מ"ר. שיעור ההפניה מהמוקד למלר"ד סורוקה היה נמוך. מעל שליש מהמופנים לא פנה למלר"ד ושיעור נמוך מתוכם אושפז. המטרה העיקרית שהושגה היא הנגשת שירות רפואי דחוף בשעות הערב ובסופי שבוע אך בעלות מחושבת של ₪2,439 לפניה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: ניתן לחשב היקף פעילות צפוי של מוקד על סמך מספר התושבים ומאפייני בריאות וגאוגרפיה ולבנות בהתאם מענה בעלות סבירה. אחת ממטרות הפרויקט -הפחתת מספר הפניות למלר"ד לא הושגה ויש לבחון דרכים חלופיות להשגתה.

תאריך סיום המחקר: 05/2016