חוקרים: עינת פלס¹, שאול שרייבר¹, יעל דליהו², סילביו בריל¹

רקע: השימוש באופיואידים הינו בעיה ציבורית סוציואקונומית ובריאותית, שהפכה לכדי מגיפה עם שיעור גבוה של תחלואה ותמותה בארה"ב. למניעת המגיפה חשוב למנוע שימוש שאינו לצורך, לתת מענה מתאים לנפגעים מכורים לאופיואידים, ומטופלים עם תלות פיזית שמעוניינים לצמצם/להפסיק שימוש.

מטרות: הערכה ומיפוי ידע, עמדות והתנהלות אוכלוסיית הרופאים בנוגע לאופיואידים על מנת להיערך למניעת מגיפה בישראל.

שיטה: שאלון אנונימי ממוחשב בנושא ידע, עמדות, והתנהלות בנושא אופיואידים נשלח לכלל רופאי הר"י, ובוצעו ראיונות בקרב 50 רופאים בעלי תפקידים ניהוליים.

ממצאים עיקריים: הענות נמוכה כללה השתתפות 249 רופאים, שכללו 50 בראיון אישי. מכלל המשתתפים, 58.6% רושמים אופיואידים, 32.1% רושמים קנביס, 18.5% פוגשים מכורים על בסיס יומי. בסקלה של 0-100, ציון הידע הממוצע 48.5±17.8, ציון הסטיגמה 25.7±19.6 , וציון ההתנהלות 31.7±22.8. ציון ידע גבוה אפיין רופאים שפוגשים מכורים באופן יומיומי, שרושמים קנביס, ומהתמחויות כאב ופסיכיאטריה. ציון התנהלות גבוה אפיין רושמי אפיואידים, רושמי קנביס, מהתמחויות כאב ומשפחה. סטיגמה גבוהה איפיינה רופאים שרושמים אופיואידים, ובמיוחד אלו שדווחו על ידע חלקי באחזקת מתדון.

מסקנות: ממצאי המחקר מצביעים על ידע חסר בקרב כלל הרופאים, וסטיגמה בקרב רופאים שרושמים אופיואידים, כשההתנהלות המשמעותית ביותר היא בקרב רופאי כאב ובקהילה- רופאי משפחה, אך היא אינה מספקת. שלא כצפוי, נמצא שרופאים בעלי ידע הינם גם עם סטיגמה גבוהה (למשל- רופאי כאב).

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש צורך בתכנית הדרכה והסברה עם דגשים ספציפיים למקצועות השונים, תוך חיבור בין הרופאים מהדיסציפלינות השונות, בתי-החולים והקהילה, ליצירת רצף טיפולי מיטבי, והכנסת הנושא ללימודי רפואה.

תאריך סיום המחקר: 03/2022