חוקרים: דן גרינברג¹, איתן לוננפלד^1,2, רונן ארבל³

רקע: מדיניות המימון הציבורי של טיפולי הפריה חוץ גופית (IVF) בישראל היא מהנדיבות בעולם המערבי וכלולים בסל שירותי הבריאות בישראל לצורך הולדת ילד ראשון ושני עד גיל 45 וללא הגבלה כמעט על היקף מחזורי הטיפול.

מטרות: לבצע הערכה של ההשקעה הכספית הציבורית בפרט מרגע היוולדו באמצעות השימוש בטכנולוגית הפריה חוץ גופית ועד מותו אל מול תרומתו הכלכלית למשק הישראלי.

שיטה: באמצעות חישובים אקטואריים הערכנו את ההוצאה הציבורית על טיפולי הפריה חוץ גופית ולידת תינוק כתוצאה מטיפולים אלה וההוצאה לבריאות, חינוך ורווחה במשך החיים. התרומה הכלכלית של כל פרט למשק חושבה באמצעות התמ"ג וגישת ההון האנושי. החישובים בוצעו בנפרד עבור נשים ועבור גברים. כל העלויות והתרומה הכלכלית מהוונות בשיעור שנתי של 3% ומוצגות בערכים נוכחיים.

ממצאים עיקריים: ההוצאה הציבורית הגבוהה ביותר של המדינה על הפרט היא על חינוך, בריאות, רווחה ולבסוף על טיפולי ההפריה החוץ גופית. תרומתו הכלכלית של פרט הנולד בעקבות הפריה חוץ גופית גבוהה יותר מסך כל ההוצאות הציבוריות של המדינה על אותו הפרט במהלך חייו.

מסקנות: מהבחינה הכלכלית, ההשקעה הציבורית הטיפולי הפריה חוץ גופית בישראל כדאית. המחקר יוכל לסייע בהחלטות מושכלות לגבי האם יש מקום לצמצם את המימון הציבורי של הפריה חוץ גופית, או לחילופין להרחיב את המימון לצורך הולדת ילד שלישי ומעלה.

תאריך סיום המחקר: 11/2018