חוקרים: רעות רון¹, שרה סברו-כהן², איציק ברנט³

רקע: תשישות התרעות מתרחשת כאשר מטפלים נחשפים לרמה גבוהה של התרעות, אשר גורמת לדה-סנסיטיזציה ותגובות מינימליות להתרעות. הדבר יכול להוביל לפגיעה בהכרה בצרכי המטופל, לשחיקת הצוות ולאירועים חריגים. בישראל לא קיימת הנחייה ברורה של משרד הבריאות בנושא סמכויות צוותי אֲחָיוּת לקביעת התרעות.

מטרות: בחינת יישום העברת סמכויות ואחריות קביעת התרעות מוניטור מרופאים לצוותי אֲחָיוּת בשתי יחידות טיפול נמרץ (כללי וילדים) בבית החולים הציבורי אסותא באשדוד.

שיטה: מחקר הטמעה, הכולל תצפיות בשטח ושאלונים לצוות לפני ולאחר ההתערבות, הכוללת הכשרה באמצעות לומדה. אוכלוסיית המחקר כללה את צוותי האֲחָיוּת והרפואה במחלקות.

ממצאים עיקריים: נמצאה ירידה ברמת תשישות ההתרעות של הצוות בט"נ ילדים לאחר ההתערבות (על בסיס כמות ההתרעות ללא התייחסות) לעומת ט"נ כללי, שם לא נצפה שינוי. תופעה זו נצפתה בשני הצוותים גם על בסיס השאלונים לצוות לגבי קשיבות, אמון וסבלנות להתרעות.

מסקנות: תופעת תשישות ההתרעות קיימת ביחידות טיפול נמרץ שנבדקו. באמצעות התערבות פשוטה הכוללת הדרכה, ניתן לבצע העברת אחריות לצוות האֲחָיוּת לקביעת גבולות התרעות למטופלים. תהליך זה יצמצם את רמת תשישות ההתרעות, יעלה את האמון בהתרעות ואת הקשיבות והסבלנות של הצוותים להתרעות.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: אנו ממליצים לקבוע נהלים סדורים בנושא אחריות קביעת גבולות התרעות באופן לאומי ורשמי, אשר קובעים כי לצוותי האֲחָיוּת אחריות, יכולת וידע לביצוע זאת, לאחר הכשרה ייעודית.

תאריך סיום המחקר: 04/2024