חוקרים: אילנה קרמר^1,2, אלון שמיר ^1,2

רקע: אי-הופעה של מטופלים לפגישות רפואיות, הינה תופעה שלילית רחבת היקף הנוגעת לכלל מערכת הבריאות. מחקרים בתחום מראים כי במסגרת בריאות הנפש לאי-הופעה השפעה שלילית ברמה הקלינית, בנוסף ליצירת מעמסה מערכתית וניצול משאבים כלכליים ואנושיים.

מטרות: בעבודה זו הערכנו את היקף אי-ההופעה להערכה הקלינית הראשונית במרפאות לבריאות הנפש בצפון ואת הסיבות לאי הגעה.

שיטה: מחקר תיאורי חתכי רטרוספקטיבי המבוסס על רשומות רפואיות של מטופלים אשר פנו לקבלת טיפול במרפאה בין השנים 2017-2020.

ממצאים עיקריים: במהלך התקופה נדגמו 1475 רשומות רפואיות של מטופלים שפנו להתחיל טיפול במסגרת המרפאות של המרכז לבריאות הנפש מזור. לאורך התקופה הנמדדת, 196 מתוך 1475 מטופלים (13.7%) אשר היו אמורים לעבור הערכה לא הופיעו לפגישתם הראשונה. במבחן ה-chi square, למצב משפחתי, תעסוקה, ומקור ההפניה, אבחנה פסיכיאטרית, שימוש בסמים ותסמינים טראומטיים הייתה השפעה תלותית על הגעת המטופלים. כמן כן, נמצא שזמן ההמתנה של המטופלים שלא הגיעו היה ארוך יותר.

מסקנות: בהתבסס על הרגרסיה הלוגיסטית ניתן ללמוד שהסיכוי שאדם לא יגיע עולה עם הגיל ,ובמידה והוא נשוי וגר רחוק מהמרפאה. כמו כן אי המצאות של סימפטומים טראומטיים הגדילה את הסיכוי לאי הגעה פי 3.8. מניתוח הממצאים נראה כי המטופל שאינו מגיע הוא רווק/אלמן, מובטל, משתמש בסמים, עם אבחנה מהספקטרום הסכיזופרני שלא חווה טראומה בעבר.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: איתור הפרופיל של המטופל ומעקב של המרפאה על ידי תזכורות, קיצור זמן המתנה ופתיחת המרפאה בשעות אחרי צהרים יכולים להוביל להקטנת השכיחות לאי הגעה לאינטק ראשוני.

תאריך סיום המחקר: 07/2023