חוקרים: יעקב בכנר¹, שרה כרמל¹

רקע: הידע והטכנולוגיה של הרפואה המודרנית מאפשרים להאריך חיי חולים במחלות חשוכות מרפא, אך הארכת החיים, מלווה לרוב בייסורים פיזיים ונפשיים מתמשכים עבור החולים, ובנטל טיפולי וכלכלי משמעותי המוטל על החולה, משפחתו, שירותי הבריאות והחברה כולה. העלייה בתחלואה ובתמותה במאה ה-20 ממחלות כרוניות והדילמות המוסריות, הרפואיות, המשפטיות והחברתיות הקשורות בלגליזציה של המתת חסד פעילה (הח"פ) והתאבדות בסיוע רופא (הב"ר) מחייבות הכרה של העדפות הציבור בנושאים אלה והבנתן. האוכלוסייה הפגיעה ביותר בהקשר זה היא אוכלוסיית הזקנים, אך מעט ידוע בארץ על העדפותיהם.

מטרות: לבחון עמדות של זקנים כלפי הח"פ והב"ר; לבחון אילו גורמים סוציודמוגראפיים, ערכיים, פסיכו-חברתיים ורפואיים-נסיבתיים קשורים לעמדות אלו.
שיטה: מדגם הנוחות כלל 501 זקנים, בני 75+, מכל רחבי הארץ שרואיינו באמצעות שאלונים מובנים. כלי המחקר שנבחרו תוקפו בעבר על אוכלוסיות זקנים.

שיטה: 57% מהמשתתפים תמכו בחקיקה לגבי הח"פ ו-כ47% תמכו בהב"ר. 55% השיבו ששתי השיטות מקובלות במידה שווה לסיום החיים. רמת דתיות, חרדת מוות ומיתה, תחושת מסוגלות והרצון להאריך לחיות נמצאו מובהקים בהסבר שתי השיטות, כאשר לרמת הדתיות, התרומה הגדולה ביותר להסבר.

ממצאים עיקריים: 57% מהמשתתפים תמכו בחקיקה לגבי הח"פ ו-כ47% תמכו בהב"ר. 55% השיבו ששתי השיטות מקובלות במידה שווה לסיום החיים. רמת דתיות, חרדת מוות ומיתה, תחושת מסוגלות והרצון להאריך לחיות נמצאו מובהקים בהסבר שתי השיטות, כאשר לרמת הדתיות, התרומה הגדולה ביותר להסבר.

מסקנות: רוב המשתתפים תומכים בחקיקה לגבי הח"פ והב"ר. רמת הדתיות היא המשתנה החשוב ביותר להסבר העמדות בשתי השיטות.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: על קובעי המדיניות הציבורית/רפואית להתחשב בממצאים אלה בבואם לעצב מדיניות לגבי הח"פ/הב"ר לאוכלוסיית הזקנים.

תאריך סיום המחקר: 01/2022