חוקרים: איה בן אליעזר¹

רקע: מקורו של המחקר הנוכחי נעוץ בקיומו של חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי''ט-1959. לפיו, מטילה המדינה חובה על ילדיו הבגירים של הורה זקן שאין לו את האמצעים הכספיים לממן את אשפוזו הסיעודי– (להלן "חובת המימון").

מטרות: לשפוך אור על המשמעות המוענקת לחוויה זו, כפי שהיא נחווית על ידי הזקנים ובני משפחותיהם, וכן לאור כך, להעמיק את ההבנה ביחס להשלכות שיש למדיניות חוקית-חברתית זו על מערכת היחסים הבין והתוך דורית.

שיטה: עבודה נחקרה בגישה איכותנית, בזרם הפנומנולוגי.
לצורך המחקר נדגמו 15 יחידות משפחה שמוטלת עליהם חובת מימון על ידי משרד הבריאות.
המשתתפים רואיינו באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים.

ממצאים עיקריים: 1. המשמעות שהמשפחות המשתתפות במחקר העניקו להבניית "קוד משפחתי" שלמעשה נוצר לאורך מהלך החיים.
2. "רשומון של יחסים משפחתיים" וקבלת החלטות בקרב חברי המשפחה השונים לאורך התהליך.
3. משמעות חווית המסע המורכב הכרוך במימוש ובביצוע של חובת המימון של חברי המשפחה אל מול המערכות החיצוניות: המוסד הפוטנציאלי (בית האבות) והממסד הביורוקרטי (משרד הבריאות).

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: ממצאי המחקר תומכים, באופן חלקי, באלה המצדדים בכך, שיש מקום לבחון חלופות מדיניות שמסוגלות לנטרל ולמנוע יצירת דילמות משפחתיות-מוסריות המתפתחות בעקבות הטלת חובת המימון.
המחקר דן במגוון אפשרויות מדיניות שבהן נטל עלות הטיפול הסיעודי המוסדי ממומנת באופן סולידרי ושווה יותר לאורך מהלך החיים.

בהנחיית: ישראל דורון, אוניברסיטת חיפה

תאריך סיום המחקר: 12/2016