חוקרים: עומר פלד¹

רקע: במקרים בהם מטופל טוען כי הצוות הרפואי התרשל בטיפול הניתן לו, בית-המשפט נדרש לבחון בדיעבד את הסבירות של הטיפול הרפואי, ובמידה ויקבע כי הטיפול היה רשלני עליו לבחון אם נגרם למטופל נזק כתוצאה מכך, ומה שיעורו הכספי. מאחר שקיימים פערים בידע המקצועי של השופט והרופא, קיים חשש בממסד הרפואי שבית-המשפט שוגה בהחלטות שלו, וכי הוא מוטה לטובת המטופלים.

מטרות: בחינת ההשערה כי קיימת הטיה נגד הממסד הרפואי בפסיקה של בתי-המשפט.

שיטה: קודדנו את כל פסקי הדין החלוטים שהתקבלו בתקופה של 5 שנים לפי 40 פרמטרים שונים, ובחנו את הנתונים אל מול שתי השערות מקובלות בספרות – (1) כאשר אין הטיה של בית-המשפט יתקבלו 50% מהתביעות; (2) אם קיימת הטיה לטובת תובעים, צריך להיות פער בהצלחות בתיקים בהם בית המשפט מינה מומחה מטעמו.

ממצאים עיקריים: הנתונים לא אפשרו לנו לדחות את ההשערה שבתי המשפט מקבלים החלטות על בסיס לא מוטה.

מסקנות: (1) יש לקיים מחקר המשך נרחב לשם אישוש ההשערה כי בתי המשפט לא מוטים בפסיקה לטובת מטופלים.
(2) אם אכן אין הטיה בפסיקה, נראה שרפואה מתגוננת היא תוצר של תפישה שגויה של מערכת המשפט בקרב הצוותים הרפואיים. על כן נראה כי אין מקום לביצוע רפורמה במערכת המשפט, ויש חשיבות עליונה לחינוך נכון של רופאים ומנהלים בבתי החולים.

תאריך סיום המחקר: 05/2018