חוקרים: אמיר אלאלוף¹, יוסף פליסקין²

רקע: קיים פער בין אחוז החולים הממתינים לתרומה והאיברים הזמינים להשתלה. למרות שאיברים להשתלה הנם משאב ציבורי וזמינותם תלויה בנכונות הציבור לתרום, מדיניות ההקצאה אינה כוללת את השקפות הציבור.

מטרות: המחקר שואף לספק תובנות על העדפות הציבור הישראלי בנוגע למדיניות הקצאת איברים, כדי לקבוע אם עמדות הציבור תואמות למדיניות הנוכחית.

שיטה: מכון סקרים ערך סקר טלפוני בקרב 604 משתתפים מהמגזר היהודי-ישראלי (טווח גילים: 18-95; 50% גברים). השאלון הורכב מ- 39 שאלות שבחנו ידע ועמדות ביחס לתרומת איברים, קריטריונים להקצאה ונכונות לתרום.

ממצאים עיקריים: פרוגנוזה (51.3%) וזמן המתנה (21%) דורגו כחשובים בתעדוף חולים, בעוד חתימה על כרטיס אדי דורג כפחות בחשיבותו על-ידי 43%. מרבית המרואיינים הביעו נכונות לתרום איבריו של קרוב משפחה שנפטר וציינו שנכונותם תגבר אם מדיניות ההקצאה תושפע מעמדותיהם. בשונה מסקרים שנערכו בחו"ל, הציבור הישראלי לא הקנה חשיבות לגיל החולה (24% דרגו אותו כבעל חשיבות פחותה). נמצאה סתירה בין תשובות המרואיינים כשנשאלו שאלת דירוג כללית וכשעומתו עם מקרה פרטני.

מסקנות: הציבור הישראלי מעוניין לענות על שאלות מוסריות קשות, הוא מחזיק בהשקפת עולם ורוצה שיתחשבו בדעותיו בקביעת המדיניות.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: תהליך ההקצאה יכול להפוך יעיל והוגן יותר דרך הכללת עמדות הציבור. אם איברים הם משאב לאומי, הרי שהמדיניות צריכה לשקף את כלל הדעות. מחקר נוסף חוקר את עמדות גורמי הרפואה.

תאריך סיום המחקר: 11/2019