חוקרים: ג'יזל גרין¹, תמי פורת-פקר², ריקי טסלר¹

רקע: טלמדיסין הופכת לחלק משמעותי מהטיפול הרפואי, אך עדיין לא נפוצה במרכזים הגריאטריים בישראל.

מטרות: לבחון את הגורמים המקדמים והמעכבים שימוש בטלמדיסין בקרב צוותים מטפלים במרכזים גריאטריים ממשלתיים בישראל.

שיטה: מחקר משולב, כמותי ואיכותני. כלי המחקר כללו שאלונים לדיווח עצמי וראיונות עומק חצי מובנים. המדגם כלל 406 אנשי צוות במגוון תפקידים מ-4 מרכזים גריאטריים ממשלתיים.

ממצאים עיקריים: תחושת מסוגלות עצמית ונורמות סובייקטיביות נמצאו קשורות באופן חיובי לתפיסת שימושיות וקלות שימוש בטלמדיסין, בעוד חרדה והתנגדות לשינויים טכנולוגיים נמצאו קשורות באופן שלילי. תפיסת קלות שימוש נמצאה כמתווכת את הקשר בין תחושת מסוגלות עצמית ונורמות סובייקטיביות לבין תפיסת שימושיות. תפיסת שימושיות נמצאה מתווכת את הקשר בין תפיסת קלות שימוש לבין כוונת שימוש בטלמדיסין. הממצאים האיכותניים הדגישו את חשיבות המסוגלות העצמית והנורמות החיוביות כגורמים מקדמים, ואת החרדה וההתנגדות לשינויים טכנולוגיים כחסמים פוטנציאליים לשימוש ברפואה מרחוק. בנוסף, הם העלו סוגיות ייחודיות כמו חששות מפגיעה בקשר האנושי.

מסקנות: גורמים בדגש על תחושת מסוגלות עצמית, נורמות סובייקטיביות, ותפיסות של שימושיות וקלות שימוש, משפיעים על שימוש של טלמדיסין במרכזים גריאטריים. והתייחסות אליהם חיונית להטמעה מוצלחת של הטכנולוגיה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: קביעת אמות מידה ומדדי איכות לטלמדיסין, מתן הכשרה והדרכה תוך שיתוף הצוות, מתן מענה לאתגרים הטכנולוגיים בקרב צוותים ומטופלים, ועידוד וחיזוק הצוותים להשתמש בטלמדיסין תוך הנגשת שירותים והתמודדות עם חסמים.

תאריך סיום המחקר: 07/2024