חוקרים: איל צימליכמן ¹, עודד מימון², מיכל מנשה¹

רקע: גישת "המטופל במרכז" הפכה בשנים האחרונות לנושא שנמצא בליבת העשייה, המחקר והבחינה, למידת השירות הדרוש במתן טיפול הולם לצרכני מערכות וארגוני הבריאות למיניהם. מעיון בפרסומים בנושא, טרם נמצא כלי מהימן שיעזור למדוד את מידת היותו של המטופל במרכז, באופן אובייקטיבי.

מטרות: פיתוח מדדים מתאימים עבור מודל אחוד למדידת וקביעת הערך של גישת "המטופל במרכז".

שיטה: מחקר אמפירי/איכותני שכלל: איתור מדדי שרות נוספים למדדי הסקרים המתקיימים כיום; בחירת מדדים כמותיים כבסיס למודל האחוד; אישוש המדדים המתאימים בעזרת קבוצות דיון עם מטופלים ומטפלים. עיבוד המידע שהתקבל נעשה על בסיס תמלול ושיקלוט הדיונים בעזרת "ניתוח רשת תמטית".

ממצאים עיקריים: במחקר השתתפו 20 מטופלים ומטפלים מהמרכז הרפואי שיבא. התמות העיקריות שהתקבלו סווגו לחמש קטגוריות: זמני המתנה, חוסר זמינות, אוריינטציה, בטיחות ונוחות. חמשת המדדים שהומלצו ע"י המטופלים, לפי סדר חשיבותם מהגבוה לנמוך, הם: "זמן המתנה לבדיקת רופא במיון"; "שיעור האשפוזים במסדרון"; "שיעור ביטולי ניתוחים מתוכננים"; "זמן המתנה לעלייה למחלקה"; ו"זמן המתנה לבדיקת רופא במרפאות חוץ".
השוואה בין קבוצת הדיון העלתה כי במרבית המקרים יש תמימות דעים לגבי חשיבותם המדדים, שהתבטאה בקורלציה חיובית גבוהה ומובהקת (p < .01). לעומת זאת, פער משמעותי היה בתפיסת חשיבות המדד "שיעור האשפוזים במסדרון".

מסקנות: למודל האחוד נבחרו חמשת המדדים לעיל וכן המדד: "זמן עד לקבלת מכתב שחרור". שילובו נבע מהחשיבות שמייחסת הנהלת שיבא לזמינות מיטות האשפוז במחלקות. היתרון במדדים אלו הם: מצויים באופן שוטף בבסיס הנתונים של ביה"ח; אפשרות למימוש מיידי; שמידת ההטייה נמוכה ביותר.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: לבצע פיילוט בשיבא, ובעוד מרכז רפואי אחד לפחות, על מנת לאשש את המדדים ולשלבם בתוכנית הלאומית.

תאריך סיום המחקר: 06/2020