חוקרים: פרלה ורנר¹, צבי דוולצקי², ענת אנגל³, מיקי דודקביץ⁴, הלן מלכה זאבי⁵

רקע: "המטופל במרכז" הינה גישת הטיפול המומלצת לשיפור תוצאות הטיפול באנשים עם
דמנציה, אך יישומה בבתי חולים מצומצמת ומורכבת למרות שאנשים עם ירידה קוגניטיבית
המאושפזים בבתי חולים מהווים שיעור גבוה מכלל המאושפזים.

מטרות: המחקר הנוכחי נועד לבחון את תפיסות הצוות הרפואי בבתי חולים בנוגע ליישום גישת
"המטופל במרכז " באנשים עם דמנציה והגורמים הקשורים לתפיסות אלה. מודל מורחב של
תיאוריית ההתנהגות המתוכננת שימש כמסגרת התיאורטית .

שיטה: בוצע מחקר רוחב באמצעות שאלון מובנה בקרב 678 אנשי הצוות הרפואי ) 69.1%
אחיות, 25.7% רופאים, 5.1% אנשי מקצועות הבריאות( בחמישה בתי חולים ברחבי הארץ.

ממצאים עיקריים: נמצא כי למשתתפים תפיסות חיוביות מתונות בשלושת הממדים המעריכים את יישום
גישת "המטופל במרכז " באנשים עם דמנציה. משתני המחקר הסבירו בין 21% ל – 31% בשונות
המוסברת. גורמים ארגוניים – קרי, המידה בה קיימות בארגון הנחיות ברורות בנושא הנחקר
והאקלים הארגוני – היו התורמים העיקריים להסבר תפיסות המשתתפים בכל הממדים.

מסקנות: מודל מורחב של תיאוריית ההתנהגות המתוכננת מהווה מסגרת נאותה להבנת הנושא
הנחקר ועשוי לעזור בפיתוח תכניות הכשרה בנושא. לאנשי הצוות הרפואי בבית חולים יש נכונות
סבירה ליישם את גישת "המטופל במרכז" באנשים עם דמנציה, אך הם זקוקים להנחיות ברורות
ולתמיכה מהארגון.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יישום הגישה בבתי חולים תלויה יותר בהגדרת וקביע ת
הנחיות ארגוניות ברורות מאשר בשינוי תפיסות של הצוות המטפל.

תאריך סיום המחקר: 06/2020