חוקרים: לורי מנדלצוייג¹, סיגל סדצקי¹, אנג'לה שיטרית¹, נורית פרידמן²

רקע: שיפור הטיפול ויישום תכניות לגילוי מוקדם הביאו לעלייה בהישרדות חולות סרטן שד. עקב כך, עלתה בישראל ובעולם הדרישה להערכת צרכי אוכלוסיית ייחודית זו.

מטרות: להשוות את מצב הבריאות, התנהגויות מקדמות בריאות, מידת השימוש בשירותי הבריאות ורמת שביעות הרצון משירותי הבריאות בין נשים שורדות סרטן שד לבין נשים ללא היסטורית סרטן.

שיטה: אוכלוסיית המחקר כללה 250 נשים מבוטחות מכבי שירותי בריאות שאובחנו עם סרטן שד בשנים 1999-2004 ושרדו 8-12 שנים ללא הישנות המחלה וללא מחלה ממארת אחרת (מקרים), ו-250 נשים ללא היסטורית סרטן, מזווגות למקרים על פי גיל ואזור מגורים (ביקורות). איסוף הנתונים בוצע בעזרת ראיונות אישיים.

ממצאים עיקריים: טרם המחלה, המקרים עישנו יותר וביצעו פחות פעילות גופנית בהשוואה לביקורות, בעוד ש-10 שנים לאחר מכן הרגלי חיים אלה היו דומים בשתי קבוצות המחקר. המקרים דיווחו על מספר רב יותר של ביקורים ועל ביקורים ארוכים יותר, לרופא משפחה ולרופאים מומחים, ועל ביצוע יותר בדיקות סקר תקופתיות, בהשוואה לביקורות. לא נצפו הבדלים בין הקבוצות ברמת שביעות הרצון משירותי הבריאות ובהימצאות מגוון מחלות כרוניות.

מסקנות: מצב הבריאות ושביעות הרצון משירותי הבריאות של שורדות סרטן שד בישראל דומים לאלו של נשים ללא היסטוריה של סרטן. לעומת זאת, נצפה שימוש גבוה יותר בשירותי רפואה בקרב שורדות סרטן שד בהשוואה לבקורות.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש לפתח תוכניות לשיפור רצף ותיאום המעקב והטיפול הרפואי בשורדות סרטן השד בישראל.

תאריך סיום המחקר: 10/2014