חוקרים: ליאת איילון¹, מרגלית גולדפרכט^{2, 3}, איגור בלייכמן³, חאלד כרכבי^{2, 3}

רקע: ערבים ישראלים ועולים חדשים מחמ"ע (חבר המדינות העצמאיות) מדווחים על מצוקה נפשית גבוהה מיהודים ילידי הארץ, אך משתמשים פחות בשירותי בריאות הנפש. רכישת תרופות עבור דיכאון וחרדה אינה שוויונית למרות שהחוק בישראל מאפשר גישה שווה לשירותים רפואיים.

מטרות: לזהות עמדות ואמונות ביחס לבריאות נפש ולשימוש בשירותיו בקרב מטופלים ורופאים ברפואה הראשונית משלוש קבוצות: יהודים ילידי הארץ, עולים מחמ"ע וערבים ישראלים. שיטת המחקר: מחקר איכותני. קבוצות מיקוד נערכו עם מטופלים ורופאים ראשוניים משלוש הקבוצות.

ממצאים עיקריים: לאור השונות הרבה ועושר הנתונים, הממצאים מאורגנים על פי שלושה נושאים עיקריים. 1) בקרב נשים ערביות ורופאים ערבים, שתיים מתוך שלוש פרקטיקות לתמיכה בלתי פורמאלית נראו אמביוולנטיות. ייתכן והאוכלוסייה הערבית חסרה מקורות תמיכה בלתי-פורמאליים במצוקה נפשית. 2) בקרב זקנים שעלו מחמ"ע, נמצאו אמביוולנטיות כלפי פנייה לתמיכה, סטיגמה בנושא בריאות הנפש וסיכון מוגבר לחולי נפשי. 3) בקרב רופאים משלוש הקבוצות, נמצאו חסמים לטיפול בבריאות הנפש ברמת הפרט וברמת המערכת, והשלכות רגשיות על הרופאים העובדים עם אוכלוסיה הסובלת מדיכאון וחרדה.

מסקנות: קיימת אי-הלימה בין עמדות ואמונות של רופאים ומטופלים מאותה הקבוצה, המהווה מכשול פוטנציאלי למטופלים בשימוש בשירותי בריאות הנפש. מקורות התמיכה המצומצמים לאוכלוסיות שהן מראש מוחלשות, יוצרים סיכון מוגבר לבריאותם הנפשית.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: המחקר מקדם את מטרות חוק ביטוח הבריאות הממלכתי בתחום קידום השיוויון בבריאות. המלצות: פרסום מידע לציבור בנושא בריאות הנפש; הכשרה בתחום לרופאים הראשוניים; הגברת מודעות הרופאים לאוכלוסיות החסרות מקורות תמיכה; השמת מומחים בבריאות-הנפש ברפואה הראשונית.

תאריך סיום המחקר: 06/2015