חוקרים: דורי ריבקין¹, אשר אור נוי²

רקע: ADHD היא הפרעה שכיחה בקרב ילדים הקשורה עם תפקוד לקוי בתחומי חיים רבים ועם פניה מוגברת למערכות הבריאות. חלק גדול מהילדים עם ADHD אינם מגיעים לאבחון ולטיפול בשל חסמים שונים.

מטרות: לבחון תרומה של איתור שיטתי של ADHD על פניה לאבחון; לבחון נגישות, זמינות ושימוש בשירותי אבחון וטיפול; ולבחון קשר בין טיפול תרופתי לתפקוד הילדים וצריכת שירותי בריאות.

שיטה: ראיון טלפוני עם הורי 85 ילדים ארבע שנים לאחר שאותרו עם חשד ל-ADHD.
ראיון חצי מובנה עם 12 אנשי מקצוע.

ממצאים עיקריים: רוב ההורים היו מודעים לקשיי הילדים. האיתור סייע להם להחליט לפנות לאבחון, אולם לא היווה גורם יחיד לפנייתם. פנית ההורים לאבחון לא הושפעה מעמדותיהם, ממאפיינים סוציו-אקונומיים או מזמינות ונגישות השירותים. הורים מתקשים בגישה לשירותי האבחון והטיפול בשל המתנה ארוכה לנוירולוג בקופ"ח והוצאות על אבחון וטיפול פרטניים.
רוב הילדים עם ADHD מקבלים סיוע לא-תרופתי ורק בודדים מטופלים בתרופות בלבד. חלק ניכר מהילדים המטופלים תרופתית אינם במעקב יעודי.
הורי הילדים דיווחו על השפעה חיובית של הטיפול התרופתי על התפקוד הלימודי והחברתי אך לא נמצא הבדל בין ילדים מטופלים ושאינם מטופלים בתפקוד או בצריכת שירותי בריאות.

מסקנות: נראה כי מסגרות החינוך מצליחות באיתור הילדים, אולם יש צורך להנגיש את שירותי האבחון והטיפול דרך מידע על שירותים ציבוריים ושיפור זמינותם.

תאריך סיום המחקר: 10/2016