חוקרים: יובל ביתן¹, צילה סינואני-שטרן¹, אלי יפה²

רקע: זיהוי מוקדם של דום לב מחוץ לבית החולים מגדיל את אחוזי ההישרדות של מטופלים. תהליך הזיהוי מבוצע על ידי מוקדני חירום על ידי שימוש באחד משני סוגי פרוטוקולים שכיחים: פרוטוקול MPD) Medical Priority Dispatch), ופרוטוקול CBD) Criteria Based Dispatch). פרוטוקול MPD מבוסס על תרשימי שיחה הכוללים שאלות מפורטות לתהליך הזיהוי, ולכן נמצא בשימוש מוקדני חירום ללא רקע וניסיון רפואי. השימוש בפרוטוקול CBD מבוצע על ידי מוקדני חירום בעלי רקע וניסיון רפואי וכולל הנחיות כלליות בלבד לזיהוי מצב המטופל.

מטרות: השוואה בין שני הפרוטוקולים באמצעות ניסוי הבוחן את משך ואיכות תהליך הזיהוי. הניסוי דימה שיחה שיחת טלפון אל מוקד החירום על ידי עובר אורח וכלל שתי קבוצות:
1. חובשים במסלול הכשרה לפרמדיקים בתפקיד מוקדני חירום מסוג CBD.
2. סטודנטים ללא רקע וניסיון רפואי בתפקיד מוקדני חירום מסוג MPD. בעת קבלת השיחה אל המוקד, מוקדני החירום נתבקשו לזהות האם המטופל חווה דום או מצב רפואי אחר.

ממצאים עיקריים: משך תהליך הזיהוי היה קצר באופן מובהק עבור משתמשי MPD בהשוואה למשתמשי CBD. ההסתברות לזיהוי נכון של דום הלב של משתמשי CBD היתה גבוהה יותר, אך ההבדל זה לא נמצא מובהק.

מסקנות: ניתן לקצר את משך זמן הזיהוי ולהגדיל את ההסתברות של המטופלים לשרוד על ידי אופטימיזציה בין שתי שיטות הזיהוי.

תאריך סיום המחקר: 06/2019