חוקרים: דבי רנד¹, שלי שטרנברג², נטע בנטור¹, צבי בוקמן³

רקע: תסמונת השבריריות אצל זקנים מעידה על צמצום הרזרבות במערכות חיוניות בגוף עם מועדות מוגברת לתוצאות שליליות כגון אשפוזים, הידרדרות תפקודית ותמותה. חסר מידע על הקשר בין שבריריות לבין ירידה בתפקוד ובקוגניציה.

מטרות: 1. להעריך את שיעור הלוקים בשבריריות בקרב זקנים ולבדוק האם שבריריות קשורה לעצמאות בתפקוד ובהשתתפות.
2. לבדוק הקשר בין שבריריות לבין ירידה בקוגניציה, תפקודים ניהוליים והגבלה בהשתתפות.

שיטה: מחקר תצפיתי-חתך בשני שלבים בקרב אנשים בני 75 ומעלה, מבוטחי מכבי המתגוררים בקהילה. בשלב ראשון נערך סקר טלפוני בקרב 1,571 איש באמצעות Vulnerable Elder Survey-13 (כלי פשוט לסינון שבריריות) ובשלב השני נערך ראיון פנים-מול-פנים עם 121 איש (מהמדגם הראשון) באמצעות Prisma-7 (כלי לזיהוי שבריריות), כוח-אגרוף, 2 כלים להערכת קוגניציה, כלים להערכת ADL ו-IADL והשתתפות בקהילה.

ממצאים עיקריים: שלב-1: הגיל ממוצע היה 80 (4.5) שנים, 50% גברים. תסמונת השבריריות נמצאה בקרב 39.2% מהזקנים. היכולת התפקודית ורמת ההשתתפות של הזקנים השבריריים הייתה נמוכה יותר לעומת הזקנים ללא תסמונת השבריריות (p<.001).
שלב-2: 32% נמצאו שבריריים, והם היו פחות עצמאיים בתפקודי היומיומי ובהשתתפות, ובעלי יכולות קוגניטיביות נמוכות יותר לעומת הזקנים ללא תסמונת השבריריות (p<.001).

מסקנות: תסמונת השבריריות פוגעת בתפקוד היומיומי וקשורה בקוגניציה ירודה.
היות ותסמונת השבריריות בשלבים הראשונים, הפיכה, חשוב להגביר את מודעות השירותים בקהילה לחשיבות שיש לאיתור מוקדם ולהפניה לטיפול מוקדם ככל האפשר.

תאריך סיום המחקר: 09/2019