חוקרים: אפרים שפירא¹, אירית אלרועי², ליאת קורן¹, גיל צוקרמן¹

רקע: מאפיינים תרבותיים כמו דת יכולים להביא לידי הימנעות מפנייה ושימוש לשירותי בריאות נפש בגלל גורמים כמו חשש סטיגמה או חוסר ידע.
קיים פוטנציאל לפיתוח התערבויות חדשניות בקרב קהילות הכי דתיות בישראל, אך קיימים מחקרים מועטים בנושא הזה.

מטרות: 1. באיזו מידה החרדים והמוסלמים בישראל: מרגישים צורך, פונים ומקבלים טיפול בריאות נפש
2. האם קיימים הבדלים לפי דת ומידת הדתיות?
3. אלו התערבויות ניתן לפתח על מנת להגביר את השימוש בשירותי בריאות נפש

שיטה: המחקר עירב שיטות כמותניות ואיכותניות.
ראשית, נותחו ניתונים מסקר אקראי לאומי שנערך במכון ברוקדייל בנושא פניה לשירותי בריאות הנפש בקרב האוכלוסייה הכללית.
בשלב השני בוצעו ונותחו 25 ראיונות עומק עם מנהיגים/בכירים דתיים, קהילתיים, ורפואיים לאוכלוסיות של חרדים ומוסלמים דתיים בישראל.

ממצאים עיקריים: קיימים מספר רב של מחסומים בפני ניצול הולם של שירותי בריאות הנפש, כרוך בקטגוריות של סטיגמה, חוסר ידע, סוגיות כלכליות ונגישות לטיפול. היו מספר הצעות להתגבר על המחסומים שתוארו, במיוחד חינוך מוגבר.

מסקנות: נראה שיש הזדמנויות למנף את המאפיינים של הקהילות הדתיות בישראל כדי להגדיל את ניצול משאבי בריאות הנפש ולחזק את תחום בריאות הנפש בישראל, אם כי מחקר נוסף יהיה מועיל.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: מחקר זה יכול למנף את העובדה שמנהיגים דתיים ויכולים למלא תפקיד חשוב בחיי הישראלים הדתיים ביותר לגבי בריאותם. גישה אחת יחידית אינה מתאימה לכולם ויש הבדלים לפי דת ומידת דתיות ולכן התכניות צריכות להיות מותאמות כראוי.

תאריך סיום המחקר: 08/2018