חוקרים: עמית הופרט¹, מיכה מנדל², גילי רגב-יוחאי³, רונן פלוס¹

רקע: זיהומים הנרכשים בבתי חולים (HAI) הם סיכון בריאותי גדול וגורם מוות מוביל בארה"ב, עם זיהומים נפוצים הכוללים זיהומים באתר ניתוח, זיהומים CLABSI ו-C. difficile. זיהומים אלה עמידים לרוב לאנטיביוטיקה ויכולים להתפשט באמצעות וקטורים שונים במסגרות בריאות. בישראל, כ-7%-10% מהחולים המאושפזים חולים ב-HAI, מה שמוביל את משרד הבריאות הישראלי להקים מרכז לאומי לבקרת זיהומים לניטור ודיווח.

מטרות: חישובי שיעור ההדבקה הנוכחיים בישראל חסרים אימות סטטיסטי פורמלי, מה שמגביל את יעילותם ועלול להטות את התוצאות. דרושים איסוף נתונים משופר ושיטות סטנדרטיות מאומתות סטטיסטית כדי להבטיח השוואות מדויקות ולשפר שיטות בקרת זיהומים בבתי חולים.

שיטה: המחקר משתמש במודל מרקוב כדי לדמות מעברי חולים בין מצבי בריאות שונים במהלך האשפוז. אומדני פרמטרי מודל התקבלו באמצעות נתוני המרכז הרפואי שיבא ומשמשים כבסיס למחקר סימולציה. לבסוף, ארבעה מדדים שונים להשוואת שיעורי זיהומים בין בתי חולים נחקרים על פני מגוון תרחישים מציאותיים.

ממצאים עיקריים: המודל בוחן כיצד מאפיינים שונים של חולים והסתברויות לזיהום משפיעים על שיעורי ההידבקות בבתי חולים, תוך שימת דגש על החשיבות של התאמות מערפלים, כגון דמוגרפיה של חולים ותחלואת רקע. המחקר מזהה מגבלות בשימוש בפרופורציות זיהום גולמיות ומדגיש את הערך של שימוש ביחסי זיהום סטנדרטיים ישירים ועקיפים (SIR), במיוחד במסגרות עם מאפיינים דמוגרפיים שונים של חולים או מדיניות בית חולים. הממצאים מדגישים את החשיבות של גישות גמישות בבחירת מדדי זיהום המותאמים לסוג בית החולים וסוג הזיהום.

מסקנות: השלכות המדיניות כוללות את הצורך באיסוף נתונים סטנדרטי על פני בתי חולים, שיטות מעקב מיוחדות לבתי חולים קטנים כדי לתת מענה לשונות דגימה, ומדיניות התומכת בבחירת אינדקס גמישה והתאמת שיעורי זיהומים על סמך תחלואת הרקע של המטופל.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: הטמעת פרוטוקולים סטנדרטיים, איסוף נתונים מותאם לבתי חולים קטנים, בחירת מדד גמישה והתאמות המדד של משך השהות של המטופל למצב הבריאותי של המטופל ולא בפרקטיקת האשפוזי של המוסד.

תאריך סיום המחקר: 11/2024