חוקרים: יוליאן יאנקו^1,2, משה קוטלר²

רקע: נשירה מטיפול במרפאות לבריאות הנפש הינה בעיה שכיחה בעולם והינה בעלת השלכות על המטופל, על משפחתו ועל החברה בכלל. תופעת הנשירה לא נחקרה מספיק בישראל.

מטרות: בדקנו את שיעורי הנשירה במספר מרפאות לבריאות הנפש ואת הסיבות שלה, מנקודת המבט של הנושרים ומהפרספקטיבה של מנהלי מרפאות ומנהלי שירותי ברה"ן.

שיטה: במחקר השתתפו 179 נושרים ו-171 ממשיכים. המשתתפים מילאו שאלון סוציו-דמוגרפי, שאלון קליני, שאלון עמדות לטיפול ומחסומים לטיפול, שאלון סטיגמה עצמית ושאלון בריאות. בנוסף, העברנו סקר ל-51 מנהלים לגבי עמדותיהם לגבי נשירה.

ממצאים עיקריים: נמצא אחוז נשירה גבוה מאוד בכל המרפאות. סיבות הנשירה העיקריות, על פי דיווח הנושרים היו היעדר צורך בטיפול, טיפול לא טוב או טיפול שלא עזר ובעיות עם התרופות. אותרו שני מנבאים לנשירה מטיפול: עמדת המטופל שגישת הטיפול לא התאימה ודיווח על בעיות היענות בעבר. כיום הנושרים דיווחו על מצב נפשי פחות טוב והיו פחות בטיפול. המנהלים העריכו שאחוז הנשירה הינו פחות מחצי מהאחוז בפועל ולא הצליחו לנבא את הגורמים המרכזיים לנשירה.

מסקנות: נשירה היא תופעה שכיחה במרפאות בישראל והיא ניתנת לניבוי. הנושרים מדגימים כיום מצב נפשי פחות טוב ופחות נמצאים בטיפול.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: נשירה מנבאת מצב של היעדר טיפול למשך זמן. יש להקדיש תשומת לב רבה להשלכות השליליות של הנשירה ולהפעיל התערבויות שונות כדי לצמצם אותה.

תאריך סיום המחקר: 11/2014